אני לא כותבת פה כמעט.
זה תמיד ככה.
טוב לי, אז אני לא צריכה לפרוק.
וגם אם לא טוב לי, יש לי את ג' שיקשיב.
אני עסוקה עכשיו בעיקר בלבלות כמה שיותר מהזמן שנותר לי עם ג'. הוא לוקח אותנו בסופ"ש לצימר בתור מתנת יום-הולדת מאוחרת מעט (גם המתנה של החברים מהצבא לא הגיעה, עדיין, אבל היא תגיע בקרוב, לדבריהם.)
את שאר הזמן שלי אני מעבירה בעבודה היעילה שלי (תפוקה של כ-4 תשבצי הגיון ביום.) ובארגון הדברים הנותרים לטיול (ביטוח, תרופות, כל הלוגיסטיקה וכו'...).
ונחזור ל- ג'. אני באמת לא מאמינה שיש לי בידיים את הבחור הזה.
אז נכון, לפעמים הוא מנסה להרשים אנשים ב"סיפורי גבורה", אבל אני חושבת שזה חמוד,
ונכון, הוא לא הבחור הכי רזה שיש, אבל יש לו כתפיים רחבות וידיים שריריות, ובעייני הוא גברי וסקסי.
אני אפילו אומרת לו את זה די הרבה.
ובקיצור, אני יודעת שיש לו חסרונות, אבל גם אותם אני אוהבת.
ושלא נדבר בכלל על היתרונות. הוא מכבד, מקסים, דואג, מפנק, מצחיק, חכם, לא מפחד לדבר על העתיד,
בעל טעם טוב במוזיקה (הכנתי לו ביום חמישי דיסק של the best of pantera. כתבתי עליו "פנטרה ורוד". הוא התלהב.),
אוהב לאכול ולשתות (נראה לי מבאס לצאת עם מישהו שלא שותה אלכוהול/אוכל רק דברים בריאים. לעומת זאת- סטייקים של אנטריקוט וכד יין של 5 ליטר מארגנטינה עם עוד שני זוגות חברים, כבר אמרתי? זה היה ערב שיכור במיוחד.),
והוא אוהב אותי.
לפני כמה זמן אמא שלי אמרה לי שאנחנו נראים כאילו אנחנו כבר שנה ביחד, ולא רק חודשיים.
עד כדי כך הקשר איתו מרגיש לי טבעי ונכון. אנחנו פשוט משתלבים טוב, כמו יין וגבינה.
אפילו עם החברים שלו אני מסתדרת (עם אלו מנהלל יקח עוד קצת זמן, אבל החבורה מחיפה אדירה).
לסיכום, אני אוהבת אותו, ואני מודה לע"ק בכל יום על כך שהכירה לי אותו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Morbid Curiosity