Morbid Curiosity

שלשום גיליתי, לצערי הרב, שהלהקה האהובה עליי התפרקה.

אז החלטתי שהם היו חלק מספיק גדול בחיים שלי כדי שאכתוב עליהם הספד. הלהקה הזו מלווה אותי מאז כיתה ח'. בטוב וברע.

לפני שאני מתחילה, בבקשה תנסו להבין ש- MCR נחשבים ללהקת אימו, אך המסר שלהם היה בכלל לנסות ולהציל חיים ע"י מוזיקה.

והם בהחלט עשו את זה. אז בבקשה בלי תגובות של "איכס איזה מוזיקה גרועה". בנוסף, הטעם המוזיקלי שלי התפתח מאז, אבל אף פעם לא שכחתי את המקורות.  

אז הנה, הסיפור שלי עם My Chemical Romance:

הכל התחיל כשהייתי בכיתה ח', ראיתי MTV בחדר, ופתאום התחיל השיר Welcome to the Black Parade.

אני לא יודעת מה משך אותי בקליפ הזה. עד אז לא שמעתי רוק בכלל, וה- MP3 שלי היה מלא ב"אבבא" ובשירים רנדומליים מהרדיו.

אבל התחלתי לשמוע עוד שירים שלהם. להכיר אותם יותר. להתלהב ולהתמכר למלא שירים חדשים. אני עדיין מקשיבה לפעמים לאלבום The Black Parade כשאני לבד בבית ומתחילה להשתגע ולרקוד לצליליו.

הלהקה הזו פתחה לי את הצוהר לעוד עולם רחב של להקות רוק שלא הכרתי עד אז, ובסופו של דבר גם ללהקות מטאל והובילה אותי לטעם המוזיקלי המאוד מוזר שיש לי היום (בקצה קשת אחד להקות מטאל כמו טוריסאס ו- Draconian, ובקצה השני אדל וליידי גאגא).

חוץ מלהכיר לי את עולם הרוק, הלהקה הזו מייצגת בשבילי המון. התקופה בחטיבה ובתחילת התיכון, שבה הייתי מדוכאת והתכנסתי בעצמי. הלהקה הזו העבירה את התחושות שלי כמו שלא האמנתי שמישהו יכול, באלבום Three Cheers for Sweet Revenge. אני לא חושבת שאי פעם נראתי כמו 'אימו' ממוצעת, אבל אין ספק שבתקופה הזו, בהחלט הרגשתי כמו אחת, והשירים Helena ו- It's Not a Fashion Statment שלטו ביד רמה באוזניותיי. בתקופה הזו, יש סיכוי טוב מאוד ש- MCR הצילו את חיי.

כשרק גיליתי את האלבום הראשון של הלהקה, I Brought You My Bullets, You Brought Me Your Love, בתחילה לא אהבתי אותו. "מה זה כל הצרחות האלו?" (כשהיום אני מקשיבה לגראולים, כן?) אבל אז חזרתי והקשבתי לו עוד, וגיליתי את כל הרבדים של הליריקה שלו, ולאט לאט הצלחתי להתחבר יותר לאלבום היותר "כבד" של MCR. כיום השיר האהוב עליי נמצא באלבום הזה.

אח... Demolition Lovers. סיפור אהבה נפיץ. בהתחלה אהבתי אותו כי הוא כל כך לירי וציורי. ("as snow falls on desert sky...")

ואז פגשתי את את האהבה הראשונה שלי. אני זוכרת את הרגע שבו הבנתי בפעם הראשונה מהי התחושה שבה אתה מוכן למות בשביל מישהו. הבנתי את זה כשהאזנתי לשיר הזה. והוא חשף רובד נוסף שלו, עוד חלק מהמשמעות.

כשנפרדתי ממנו, הבנתי עוד חלק מהשיר הזה. התחושה שאתה חייב להיפרד ממישהו, למרות האהבה הגדולה שלך אליו.

השיר הזה מעביר באופן מושלם, לי לפחות, את ההרגשה שיש לך אחרי פרידה- שאתם עוד תיפגשו איפשהו. אחרי המוות, אולי. או בדרככם לשם. וגם אם נפרדתם עכשיו, אולי בזמן או מקום אחד, העלילות שלכם ישובו ויתאחדו.

מאז עבר המון זמן, אבל אני לא מרגישה השיר הזה איבד קמצוץ ממשמעותו עבורי. להפך. כיום, השיר הזה מייצג עבורי פשוט סיפור אהבה מתחילתו ועד סופו.

ואז הגיעה תקופת ה- DANGER DAYS. בדיוק כמוני, הלהקה התבגרה, והתחילה להוציא, איך לומר, שירים יותר פופים.

ושוב, בהתחלה לא אהבתי את השינוי, איפה הרוק? אבל למדתי לאהוב גם את האלבום הזה, שפשוט ייצג בשבילי את תקופת הצבא. התקופה שבה באמת מצאתי את עצמי מבחינה חברתית והצלחתי לפרוח. התקופה הראשונה בחיי שבה היה לי טוב מבחינה חברתית. האלבום הזה שמח, בדיוק כמוני.

ואז הגיע פסטיבל רידינג. התמונה בכותרת הבלוג לקוחה משם.

באוגוסט 2011 טסתי ללונדון.

ושם הגשמתי חלום.

ראיתי את My Chemical Romance בהופעה חיה כחלק מפסטיבל רידינג (פסטיבל רוק עם המון להקות).

החלק הבא לקוח מהפוסט שלי על ההופעה שלהם:

"הבמה מאורגנת מחדש. מלא מגברים בצבעי דגל ארה"ב, הקסדות של הקילג'ויז מפוזרות פה ושם, מסכים ענקיים גם מאחורי הבמה ושביל לגישה קרובה יותר לקהל.

ב- 10 וחצי פתאום שודר על המסכים הענקיים וידאו, של האישה היפנית מהקליפ של SING. היא דיברה ביפנית ואף אחד לא הבין ממש מה הקטע שלה, אבל לאף אחד לא היה אכפת, כי ברגע שהיא סיימה עלו 4 אנשים מדהימים לבמה, והתחילו לנגן את NANANA.

מכאן ועד סוף ההופעה הייתי בהיי. זאת הייתה בשבילי הגשמת חלום לראות את הלהקה הזו בלייב.
צרחתי את נשמתי ושרתי בקול גדול ובזיופים ענקיים ביחד עם ג'רארד את המילים של כל השירים, השתגעתי עם ריי ועם פראנק בסולואים שלהם, השתעשתי מהאדישות של מייקי וצילמתי כמו מטורפת!!! בחיים לא צילמתי כל כך הרבה בזמן כל כך קצר!

פאק, זה היה כיף!!!!!!!!!!!!!!

בשבילי, ה- HIGHLIGHT של החלק הזה בהופעה היה שהם ביצעו את השיר DEAD! שהם לא מבצעים בדר"כ. זה השיר האהוב עליי מהאלבום THE BLACK PARADE, והתפוצצתי משמחה כשזיהיתי את הצלילים הראשונים שלו. בסולו המפוצץ של ריי בשיר הזה כל כך לא היה לי אכפת מהאנשים שהייתי דבוקה אליהם, ושלא היה מקום בכלל, או שאני אפריע למישהו במה שאני עושה. פשוט עשיתי הד בנגינג רצחני. זה היה הדבר הכי כיפי בעולם!

באזשהו שלב ג'רארד אמר משהו כמו "הופענו בפסטיבל הזה בשנת 2006, וסיימנו את ההופעה עם השיר הבא, ובגלל זה אני חושב שזה הגיוני, שזה יהיה השיר האחרון שלנו בפסטיבל גם הפעם."
השיר שהם ביצעו היה הלנה. היה מדהיםםם, אבל הייתי קצת בדאון בשיר הזה, כי ידעתי שההופעה עומדת להסתיים.
אחרי השיר הם ירדו מהבמה.

כל הקהל עטף אותם באהבה, וקריאות של "WE WANT MORE" ושל "MCR! MCR!" נשמעו מכל מקום.
אז הם עלו חזרה לבמה. צרחות מכל עבר, כמובן שאני חלק מהן. 

פתאום אני רואה שמישהו עם שיער מתולתל לבן עולה איתם. ואני חושבת לעצמי "מי זה הזקן הזה???" אני מסתכלת טוב יותר ואני מגלה שזה פאקינג בריאן מיי. הייתי בהלם, וכל הדאון שההופעה הולכת להסתיים נעלם. MCR מנגנים ביחד עם הגיטריסט של קווין? מה צריך יותר מזה?!?!?!
הם עשו ביחד שני שירים- ווי וויל רוק יו, וWTTBP שהיו מושלמים. בראיין ניגן ביחד עם ריי את הסולואים של WTTBP וגם אילתר במהלך השיר. אין מילים לתאר כמה טוב זה היה.
בסוף של השיר הזה כל הלהקה ובראיין התחבקו, והשתחוו לקהל, הם היו כל כך חמודים!

ההופעה של MCR היתה פשוט הדבר הכי אדיר שאפשר להעלות על הדעת. באמת.

יכולתי לבקש הופעה טובה יותר?"

ונחזור להווה.

התמונה בכותרת הבלוג היא תמונה שאני צילמתי בהופעה הזו. זאת התמונה האהובה עליי מכל התמונות שצילמתי, למרות שהיא קצת מטושטשת.
חוץ מזה שהיא נראית כמו פרסומת לצבעי שיער, באמת אפשר לראות את מה ש- MCR דיברו עליו הרבה. על העובדה שהם היו כמו משפחה, ושהקהל בשבילם היה משפחה. MCRmy, צבא המעריצים, אחים לנשק.

ורק עוד כמה מילים לסיום,

MCR, ליוויתם אותי במשך תקופה כל כך ארוכה, ואין שום סיכוי שתפסיקו ללוות אותי. השירים שלכם מייצגים עבורי כל כך הרבה, ולכן תהיו בטוחים אני אמשיך להקשיב לכם עוד הרבה מאוד זמן. זהו סוף ללהקה אבל לא סוף הדרך שלכם. אני כבר מתה לשמוע חומרים חדשים של כל אחד ואחד מכם בנפרד.

MCR, אתם מייצגים בשבילי את כל הבודדים ונשכחים, את אלו שצריכים שיעזרו להם לקום כדי שיוכלו לצעוד בגאון ולהגיד "אני מי שאני". אני יודעת שאתם עזרתם לי בדיוק בדרך הזו ואני מקווה שעוד תעזרו לרבים ואחרים, ועל כן אני רוצה להגיד לכם מילה אחת- תודה.

And though you're dead and gone

Believe me

Your memory will carry on

עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא
והדרך עודנה נפקחת לאורך.
וענן בשמיו ואילן בגשמיו
מצפים עוד לך, עובר אורח.

והרוח תקום ובטיסת נדנדות
יעברו הברקים מעליך.
וכבשה ואיילת תהיינה עדות
שליטפת אותן והוספת לכת -

- שידיך ריקות ועירך רחוקה
ולא פעם סגדת אפיים
לחורשה ירוקה ואישה בצחוקה
וצמרת גשומת עפעפיים.

סוף מושלם לסוף שבוע מושלם.

אין לי כוח להתמודד עם -.

די כבר אני לא יכולה יותר עם הספר הזההההההההה

הוא גורם לי לרצות לבכות אבל הבכי לא יוצא.

הוא גורם לי לכתוב בשגיאות כתיב.

הוא גורם לי לשמוע שירים בלופים.

הוא גורם לי להיזכר שכשאני אוהבת מישהו אני עצובה. לא, לא עצובה. נוגה.

הוא מציין פרטים שכאילו נלקחו מתוך נשמתי.

אני לא רוצה שהוא יגמר.