Morbid Curiosity

סיימתי לקרוא את שיר של אש ושל קרח (את האחרון, ריקוד עם דרקונים). אני קוראת את הסידרה הזו כבר יותר מחצי שנה, אז זה מאוד מוזר לי עכשיו להתחיל לקרוא משהו אחר. משהו שמתרחש בעולם שלנו בכלל, ומשהו שכל כך מתחבר לי לחיים האישיים בפרט.

התחלתי לקרוא את הספר "נוילנד" של אשכול נבו. ממה שהספקתי לקרוא (וזה לא הרבה), הספר הזה הולך להתחבר לי ברמות לחיים האישיים וללבטים שלי בתקופה האחרונה. 

אני כנראה הולכת לטוס לדרום אמריקה ל3 חודשים. ביוני. התמונות של החברים מהפייסבוק נראות אדירות - מאצ'ו פיצ'ו, מדבר המלח בבוליביה, כל זה.

מה הבעיה בזה?

הבעיה היא שמצד אחד אני מאודדדד רוצה לנסוע, ומצד שני ישנן שתי בעיות.

הבעיה הראשונה: עם מי אני נוסעת? ט' ונאבס רוצות לטוס איתי. האופי שלהן מאוד שונה, ואני מפחדת שזה יגרום מהר מאוד לקשר בינינו להתפוצץ. חוץ מזה, אני קצת מפחדת שנאבס לא תסכים עם כל הבחירות של הטיול שלנו (כי ט' ואני רוצות טרקים, והיא מעדיפה ציוויליזציה.). אני מאוד אוהבת את שתיהן. שתיהן הן סוג של החברות הכי טובות שלי - אחת מהצבא והשנייה מהבית. לא בא לי לפגוע באף אחת מהן. 

הבעיה השניה: ג'. אני לא יודעת מה אני אעשה איתו. יש עוד 3 חודשים עד לטיסה, וזה כלום זמן. אני לא רוצה לאבד אותו, ואני מאוד מאוד *מאוד* מפחדת שהטיול יגרום לזה. אמרתי לו היום שאני חושבת אולי לוותר על הטיול. הוא אמר לי "בשום פנים ואופן לא" ושלמרות שהוא לא רוצה שאעלם לו לכמה חודשים הוא חושב שכדאי לי לצאת לטיול ושזו חוויה מדהימה (שהוא כבר חווה).

ומה הקשר לנוילנד?

ממה שהספקתי לקרוא ולהבין מהספר (זה לא ספוילרים כי אני ממש בהתחלה): 

דורי נוסע לדרום אמריקה כדי לחפש את אביו שנסע לטייל שם ונעלם. הוא השאיר בבית אישה וילד.

ענבר מבקרת אצל אמא שלה בברלין ומחליטה במקום לחזור לארץ לטוס למקום אחר. כמובן, דרום אמריקה.

נראה שקורה ביניהם משהו במהלך השהייה שלהם שם. אני לא רוצה שיקרה. אם כן, זה אומר שדורי מוותר על האהבה שלו מהארץ, על אישתו שעד הנסיעה הוא לא היה יכול בלעדיה. אם כך, מה זה אומר לגביי ולגבי ג'? 

שלא תבינו לא נכון, אשכול נבו כותב מדהים, אני מאוד מתחברת לכתיבה שלו. אבל הספר הזה גורם לי להיות עצובה.

אני רוצה להיות בכל המקומות שהוא בטח יתאר (כן, דורי וענבר עוד לא הגיעו אפילו לדרום אמריקה. כרגע דורי בדיוטי פרי. אני ממש בהתחלה.), לחוות את הנופים הללו ולהתרגש מהם, אבל השאלה שלי היא:

במה הטיול הזה יעלה לי? במחיר של חברה טובה? במחיר של אהבה?

שלכם,

Morbid Curiosity החוששת.

והנה הגיע הבחור שאני מוכנה לשנות תוכניות בשבילו.

הקשר הזה יהיה לי יותר בריא בעתיד.

-

פסל

על גבעת הפסל, על גג המבנה הנטוש עמדנו שנינו. סיפרת לי שגדלת במקום הזה, על איך שכמעט נפלת מפה פעם. בי עלתה המחשבה העצובה "מעניין כמה בנות הוא הביא לפה לפניי". אורות ישובים וכוכבים הקיפו אותנו מכל עבר. ניתן היה לראות את פנסי המכוניות העוברות על הכביש בואדי, ואת אורות חיפה הרחוקים. השתררה שתיקה קלה. לא מעיקה, רומנטית. בחוסר מעש נשענתי על כיפת האבן שניצבה לצידנו על הגג, גבי מקומר קלות לאחור, מתואם עם שיפועה המשתנה של הכיפה. אתה עמדת לצידי ולפתע הסתובבת לכיווני. רכנת אליי, גופך החסון מסתיר את אורות היישובים, ונישקת אותי.

סוף סוף הייתה זו הנשיקה שלה ייחלתי. כבר התנשקנו בעבר, אבל היו אלו נשיקות קטנות, מגששות באפלה כדי לנסות ולהבין את תגובת הצד השני. לעומתן, הנשיקה הזו הייתה ממושכת. מסוג הנשיקות שבהן אתה מצמיד את גופי אלייך, מאלו שנגמרות בחיבוק שלא רוצה להיפסק. ובן רגע הסתובבנו, אתה גרמת לזה לקרות - משכת אותי ואני הבנתי את הרמז. ובעוד גבך נצמד אל הכיפה, אני נשענתי עלייך, ונישקתי ברכות את צווארך.

-

התחייבות

ורד שבמכונית נשכח

אינו אומר כי הקשר דעך

אתה חייב לי תה צמחים,

ובריאות של כמה ימים.

והרי זה ידוע לכל

שמילים אינן דבר פרט לחול.

אך איש כפיים אתה. מילים אינן משנות

כשמעשים דובקים בידייך המחוספסות.

כן, כן, אני בהחלט נדבקתי ממנו. כאב ראש וגרון, צמרמורות קלות וחום.

לא נורא, זה היה כל כך שווה את זה.

3>

אני שונאת להתמודד עם דבריםםםםםםםםםםם.

הלוואי שכל המצב הזה היה יכול להישאר על הולד.

תן לי כוח.

נראה לכם שנידבקתי ממנו? בינתיים אין לי חום או משהו.