Morbid Curiosity

והנה הגיע הבחור שאני מוכנה לשנות תוכניות בשבילו.

הקשר הזה יהיה לי יותר בריא בעתיד.

-

פסל

על גבעת הפסל, על גג המבנה הנטוש עמדנו שנינו. סיפרת לי שגדלת במקום הזה, על איך שכמעט נפלת מפה פעם. בי עלתה המחשבה העצובה "מעניין כמה בנות הוא הביא לפה לפניי". אורות ישובים וכוכבים הקיפו אותנו מכל עבר. ניתן היה לראות את פנסי המכוניות העוברות על הכביש בואדי, ואת אורות חיפה הרחוקים. השתררה שתיקה קלה. לא מעיקה, רומנטית. בחוסר מעש נשענתי על כיפת האבן שניצבה לצידנו על הגג, גבי מקומר קלות לאחור, מתואם עם שיפועה המשתנה של הכיפה. אתה עמדת לצידי ולפתע הסתובבת לכיווני. רכנת אליי, גופך החסון מסתיר את אורות היישובים, ונישקת אותי.

סוף סוף הייתה זו הנשיקה שלה ייחלתי. כבר התנשקנו בעבר, אבל היו אלו נשיקות קטנות, מגששות באפלה כדי לנסות ולהבין את תגובת הצד השני. לעומתן, הנשיקה הזו הייתה ממושכת. מסוג הנשיקות שבהן אתה מצמיד את גופי אלייך, מאלו שנגמרות בחיבוק שלא רוצה להיפסק. ובן רגע הסתובבנו, אתה גרמת לזה לקרות - משכת אותי ואני הבנתי את הרמז. ובעוד גבך נצמד אל הכיפה, אני נשענתי עלייך, ונישקתי ברכות את צווארך.

-

התחייבות

ורד שבמכונית נשכח

אינו אומר כי הקשר דעך

אתה חייב לי תה צמחים,

ובריאות של כמה ימים.

והרי זה ידוע לכל

שמילים אינן דבר פרט לחול.

אך איש כפיים אתה. מילים אינן משנות

כשמעשים דובקים בידייך המחוספסות.