The Great Escape.

אני תוהה אם אני אמורה להרגיש רע עם זה שאני חולה.

יש לי חום, חולשות, כאבי ראש וצינון מעצבן. אני מרגישה שאני באמת חייבת רק לנוח. בעבודה שלי אני יכולה לעבוד מהבית, עשיתי את זה כבר במשך כמה ימים אבל לא עובר לי כי אני לא באמת נחה יותר מדי. אני חולה משבוע שעבר, מיום שני. ביום שני הבלגתי, באתי למשרד ועבדתי, שלישי הרגשתי ממש רע ושמחמיר והלכתי הביתה אבל למרות הכל המשכתי מהבית, אני בן אדם שאכפת לו מהעבודה שלו. רביעי עבדתי מהבית וזה עזר לי. חמישי באתי למשרד כי הרגשתי יחסית בסדר. שישי אני לא עובדת אף פעם, שבת שוב חזר לי הצינון קצת וחשבתי שזה בקטנה, אתמול עלה לי החום והצינון המשיך להפריע ועכשיו זה כבר גרוע יותר. מחר ביקשתי חופש ועכשיו אני מפחדת שבגלל שאני חולה זה יפגע בחופש שביקשתי. מצד שני אם אני לא אנוח עכשיו, החופש היחידי שאני אראה מחר זה כנראה חופש מחלה עם מלא תה, שינה ושכיבה במיטה. אני ממש אוהבת את העבודה שלי, כיף לי לעשות אותה, כיף לי להשקיע. אבל לפעמים אני משקיעה יותר מדי ובא לי להרגיש שזה מוערך מהצד השני. אני מרגישה שמבחינת אנשים לפעמים לעבוד מהבית מרגיש להם כמו לנוח וזה ממש לא המצב. השאלה מה קורה כשמרגיש מהצד שזה הבוס שחושב ככה? לפחות אני מרגישה שהוא חושב ככה. אולי אני טועה, מקווה שאני טועה. אני ממשיכה לעבוד למרות החולי ואתמול הגעתי למצב שהחום שלי ממש עלה והעדפתי לכתוב לו שכנראה לא אעבוד היום והוא לא הגיב על זה ועכשיו אני מרגישה כאילו אני לא בסדר, אחרי כל השבוע הזה, אני אמורה להרגיש שאני לא בסדר?