The Great Escape.

אני מרגישה שהתקופה האחרונה ובכללי השנה האחרונה הייתה לי ממש משמעותית. התקבלתי לעבודה במקום שהתאהבתי בו מהשנייה הראשונה שנכנסתי אליו וכמו שנכנסתי אליו ככה יצאתי ממנו, בבום. חודשיים הרגתי את עצמי בעבודה בשני מקומות עד שהודיעו לי שהתקבלתי, עשיתי הכל כדי להיות שם! אחרי חודשיים הודיעו לי שאני נשארת. שמחתי כל כך, אבל ככל שהזמן עבר הבנתי שלא יצא לי שום דבר מלהישאר שם. הרגשתי שאני מבזבזת את הזמן, פוגעת בבריאות שלי ובעצמי, סובלת ובלי יכולת נפשית להישאר שם, כי זה לא היה מה שחשבתי. אין אפשרות להתקדם שם ואם כן זה דורש לסבול כמה שנים עד שיגיע הקידום הזה. נחלטתי לעשות צעד ועזבתי. עזבתי כמו שבאתי, בבום. 

אני אוהבת את המקום הזה, תמיד אוהב, אבל לפעמים צריך ללמוד לשחרר, להגיד תודה על התקופה שהייתה ולהבין שאם אין לאן להתקדם זה הזמן לעזוב.

אז תודה על התקופה הזו. 

למרות שלא נפרדתי כמו שצריך, אבל עדיף ככה. 

:)