מזמינים מונית. שלוש בלילה, רוטשילד, תל אביב. מפוצץ במוניות. גט טקסי לא לוקחים את הנסיעה, לא משנה מה. מזומן/אשראי/עם כתובת/ בלי כתובת, זה נורא. מנסים לתפוס מונית ברחוב ללא הצלחה. אחרי עשרים דקות של המתנה ארוכה מאוד עוצרת לנו מונית. "80 ש"ח אל היעד שלכם." בזמן שזה הרבה מעבר למה שאמור להיות, גג 35 ש"ח וגם זה בהקצנה. צחקנו ואמרנו לו "סע, סע" כמה גנבים אפשר להיות?! מסכנים התיירים שלא יודעים ולא מבינים. דקה אחרי, נהג מונית אחר מגיע ומסמן לנו לבוא. "תיכנסו." עולים למונית והוא מפעיל מונה, כמו פעם. שואל לאן ומתחיל לנסוע. מבוגר, בן בערך 70 לדעתי. הוא היה מקסים. כל הדרך הוא הצחיק אותנו ונתן לנו כבוד. גרם לנו להרגיש טוב והתנהג בצורה מדהימה שאין כמוה. גר ממש לידנו מסתבר. הוא שקל לחזור הביתה ושאל אותנו מה כדאי לו לעשות ואמרנו לו שימשיך לעבוד עוד קצת, כי בשעות האלה יש הכי הרבה עבודה ואם הוא ימשיך עוד שעה - שעתיים, זה עדיף מאשר שימשיך מחר ויעבוד כפול מהזמן. הגענו ליעד, הוא לקח לנו פחות מהמחיר ואמר "אתם אנשים טובים, בזכותכם אני אמשיך לעבוד עוד היום". אמרתי לו שגם הוא בן אדם טוב והוא חייך. סיפרתי לו על מה שקרה לנו לפני עם הנהג מונית שעצר לפניו. הוא שם ידיים על הראש ואמר "אני לא מאמין, אנשים חראות" ואמרתי לו תודה. תודה על מי שהוא. היו לי דמעות בעיניים, בגלל מעשה מבן אדם שאני בכלל לא מכירה. הוא ריגש אותי, אני באמת לא יכולה לתאר כמה. איך נסיעה קצרה יכולה לשנות כל כך הרבה בבן אדם.
תודה לך נהג מונית יקר, תודה שעוד קיימים אנשים כמוך.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Shahar! :)