בגוף מדבר |
כינוי:
אנטולי בן: 34 MSN:
תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2008
שיר ראשון
מה שאני עומד לעשות עכשיו, הוא בדיוק כמו לפוצץ חצ'קון. זה הולך לכאוב, והתוצאה לא תהיה יפה. שיר ראשון.
מיליון
הסיפור שלי הוא לא מוזר.
הם אומרים שכמוני יש רק אחד ממיליון. וזה בדיוק מה שאני.
אחד ממיליון אנטולי.
ופה? אחד ממיליון מספרים.
אחד ממיליון שמות בדויים.
אחד ממיליון אנשים עטויים.
גלימות ומסיכות שעוטפות כמו הלילה.
מרוב שחור צריך זרקור בשביל לראות.
האור נבלע. אף לא שבריר חוזר לעיניי.
ממשיך להאיר, להניף את הפנס בפראות. הידיים עוד שנייה נקרעות ואין היסוס בתנופות.
לפתע, ניצוץ. כל הריקוד מלא האקסטזה חוזר על עצמו, ושוב אותו ניצוץ של חיֻות נראה באופק.
צעקה. הד. צעקה מרוחקת.
מצאתי עוד אחת. ממיליון.
תיקון. אני לא כותב בשביל עצמי. בשביל זה הייתה מספיקה לי מחברת או דף או כל דבר אחר אישי. אני כותב בשביל שייראו שאני כותב. אני כותב בשביל המחמאות. ובשביל תשומת הלב. ובשביל שהאנשים מסביבי אולי יסתכלו עלי קצת אחרת בפעם הבאה שנתראה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
