פרצים של מצב רוח

הייתי ילד קטן, שראה המון כפתורים ומערכת סטריאו וניסתי להבין אותה. אמא שלי שהייתה לחוצה על המערכת הסלונית היקרה שלה נלחצה ושצפה. 'לא, אל תעשה את זה', 'זה לא טוב למערכת', 'תפסיק כבר', 'לא, אתה הורס אותה'. אחי הגדול פתאום קפץ משום מקום 'דיי כבר להגיד לא. אי אפשר להגיד לא על כל דבר, הילד יצא מטומטם. לא לא לא..' הוא חזר והדגיש את האווילות שבדבר. האיש שלימד אותי לצאת מהלול ראה שאני פשוט סקרן ואמא קצת מגוננת על כספה שהיה דל מידי בזמנו. משהו בכעס של אחי היה שובה לב. אני זוכר שגם בתור ילד הסתכלתי על זה קצת מהצד. אני לא זוכר מה קרה בהמשך אבל הרצון הטבעי שלו להגן עליי, שאני אחקור את העולם היה כל כך כנה.

עכשיו אני עומד להיות אבא. זה רק חודשיים מרחק. אהובתי כבר נראת מוכנה, מרגישה מוכנה ואני, רועדות לי הביצים שאני אהיה כמו אמא.