pure me

החלטתי למחוק את הרשימות הדפוקות שיש לי בצדדים...

אני מסתובבת שוב הרבה בישרא בזמן האחרון, בטבעות של אנה ומיה

אין לי מה לומר שם לבנות,לא יודעת מה להגיב להן אפילו

כי הייתי שם,ואני יודעת שבכל תגובה,חיובית או שלילית,יתעצבנו עלי.

אך מצד שני, קשה לי לראות עוד בלוג עם כל ההירהורים שאני הרהרתי,

עם כל הקשיים שאני עברתי,

עם כל הבעיות והתסביכים שהתקשתי בהם.

זה קשה. כאילו אני רואה אך חולפת,כי יצאתי מזה. מקווה שיצאתי.

המצבי רוח שלי מאז אנה עדיין משתנים.

הדעות שלי על הגוף הנשי קיצוניות..

אני מאוד אוהבת רזון. אך יודעת,סוףסוף,שאני לא אוכל להגיע למימדים האלו

לא בצורה שפוייה..שתתן לי להנות מהחיים שלי.

אני לא מאמינה..עוד מעט עוברת שנה מאז שעברתי את הדברים שעברתי עם אנה..

והזמן חלף לאט..

רק שנה?

הזמן עובר לאט מאוד כשלא נהנים..

לגמרי.

קשה לי לרשום זאת,אני לא יודעת אם אתחרט או לא...

אבל אפשר לומר שאני בסדר עם הגוף שלי..

עם היריכיים השמנמנות.... והקימורים שכ"כ שנאתי אז...

עם הנמשים והחזה הקטן....

עם ה-1.66 שלי...

יהיה בסדר... אני מאמינה שמי שמכיר אותי באמת,רואה את היופי שלי...

אבל,

אנה היא צרה צרורה.. אני בטוחה שאתם יודעים זאת גם בלי דברי ה"חכמה שלי"

אבל התרחקו ממנה כמו אש..גם הגיבורות שיוצאות מאנה (גיבורות באלף אחוז)

נשארות עם צלקות עמוקות (תרתי משמע) .

אני עדיין מפחדת להשמין,אממה לא נשקלתי כבר מס' חודשים טובים..

נשארו לי ההרגלים של אנה ,נכון..

והייתה לי תקופת אקורדיון (השמנה,הרזיה ,השמנה,הרזייה וכו'..)

אך אני שמה לב שהתחלתי להתאזן...

אז כל ילד או ילדה..נער או נערה, שקוראים את הפוסט שלי (אם יש כאלו :/ )

מוזמנים לשלוח לי הודעה לאימייל שמצוין כבר בבלוג שלי ולדבר..

זה משחרר מאוד..

מבטיחה לא לתקוף או לבקר..

רק תבינו..שאנה זה לא משחק..

אז אנה ,אנה שלי,

שלום...ולא להתראות!