הבלוג הזה מזמן איבד את המשמעות שלו.
הפוסטים שלי בחצי שנה האחרונה חסרי תכולה, וניהיים קצרים מפעם לפעם.
נסייתי לסגור את הבלוג.
אבל אני לא יכולה.
אני מכורה לבלוג הזה. אני מכורה לכתיבה. אני מכורה לעבר שלי.
אפילו העיצובים מאבדים מעצמם. אני לא טורחת לסדר את הרשימות. אני פשוט מחוקת אותן כי אין לי כוח.
אני שמה תמונה, דוחפת צבעים, ומצפה שיצא לי עיצוב, או משו דומה לפחות.
אני כבר מזמן לא יכולה לכתוב פה פוסט אישי על חיי היומ יומ שלי. מה אני מרגישה ומה אני חושבת.
זה פשוט לא זה.
כרגע יד שמאל שלי עם פראנץ' לבן. והיד השניה מחכה לסיום הפוסט שהיה אמור לסכם את החופש הזה.
חופש מעפן.
המלחמה. החוסר תקציב שמנע ממני לעשות כל דבר שרציתי, והדבר היחיד שנתן לחופש הזה הרגשה של טעם מתוק, זה הפגישות המרובות שלי איתו. הדברים שקראו. החצי שנה שלנו.
בתחילת החופש חרשתי למטימתיקה, עשיתי מרתון של מטימתיקה מ9 בבוקר עד 8 בערב, והרוב על שאלון 005. לבסוף קיבלתי 83 ציון סופי ב005, ו006 אומנם לא נכשל כמו שציפיתי אבל עדיין לא מה שאני רוצה.
בלשון הצלחתי לקבל ציון עובר.
בביולוגיה, הזונה הזו הגישה אותי על 90, ובגלל זה הציון הסופי שלי נכה.
אותו סיפור במחשבים- פסקל- שהיא הגישה אותי על 82, ובבגרות קיבלתי 92.
רוב החופש למדתי.
חזרתי על כל החומר השנתי בפיזיקה. עשיתי אנגלית. התרחקתי מעצם המחשבה שנכשלתי במטימתקיה כל עוד יכולתי..עד שלבסוף קיבלתי את הציונים, והחלטתי שאני לא ארד מהאצה.
אותו הסרט שרציתי ללכת לבכורה לפני 3 חודשים, הלכתי. אומנם לא בכורה אבל עדיין הלכתי. איתו כמו שרציתי.
שודדי הקריבים. קצת לא מובן. הסוף בעיקר.
אבל סוף אותו הערב גם ניגמר לא טוב.
אבל הודות לאותו הערב, הבנתי. שוב.
הוא הדבר הכי טוב שקרה לי. ואני פשוט לא יכולה בלעדיו.
שבוע שעבר הייתי חולה.
ועד היום אני על כדורים.
סעמק שחכתי לקחת כדור אחרון.
החדר שלי זה עדיין מלא בארגזים. אין לי ארון לבגדים. אין תקציב לקנות אחד. כל הספרים, והחפצים מפוזרים בתוך הקופסאות? והקופסאות מופזרות על הריצפה. אין זמן לצבוע את החדר. אין זמן לסדר את הסיפרייה (לפחות מה שנותר ממנה) ולסדר את החפצים.
את השנה הזו אני אתחיל לא כמו שרציתי.
אני רוצה להתחיל אותה בצורה יותר מסודרת. אבל אני לא יכולה. החוסר התקציב הזה בגלל המעבר הדירה, בגלל כל התשלומים על כל מוצרי השחשמל החדשים...
שונאת את זה.
לשם שינוי, זה יצא פוסט ארוך.
לפחות נראה לי.
עכשי זדיינו מפה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
