הימים האחרונים הם חמימים.

מרוח לי חיוך על הפנים, ואני מופתעת מזה שהוא נימצא שם כבר כמה ימים ופשוט לא יורד.

אני שומעת עכשיו את האלבום של פינק שסוף סוף הוריד לי.

שוב משדרים את העונה השנייה של נמלטים, צריך להוריד את הפרק השמיני.

בעולם יש אנשים אטומים ואני כל פעם  אני נדהמת מחדש. אני מדבר על רכז השכבה המזויין שלי שרצה להשהות אותי היום, על חלק מהאנשים שאני מכירה, שכשאני נמצאת איתם בכאסח זה פשוט חבל על הזמן. נגד אטימות אין נשק.

יש לנו חלון חדש בדירה, כך שאת שני החורים שהיו קיימים בביתי החדש סוף סוף סגרנו, עכשיו אני יכולה להתהלך ערומה בבית שוב בחופשיות, והחורף יהיה קצת יותר פחות קר כשאין חור שממנו נושבת הרוח. אבל החלון נראה מוזר.

השנה, לא כמו שנה שעברה המבחן הראשון במטימתקה עבר בהצלחה, והצלחתי לקבל ציון עובר השנה לעומת שנה שעברה.

90 זה ציון יפה.

גם באנגלית הצלחתי לקבל עובר, אחרי כל השנה שבקושי הגעתי למספיק.

יש לי כרגע פראנצ' שחור על הציפורנים, והן ארוכות מתמיד. ברגע ששוב יהיה לי זמן אני אשים שחור מלא. מזמן לא שמתי שחור מלא על הציפורן.

יש לי 2 צמידי מחוטים צבעוניים על היד, ואת החדש אני אוהבת יותר.

המדפסת שלי חזרה לתפקד שוב בצורה נורמלית, ועכשיו אני יכולה להדפיס בחופשיות מבלי שהיא תתעקש להדפיס לי את הדף שהיא כל פעם מדפיסה כשאני פותחת אותה להדפיס משו אחר.

יבוא יום קדוש ויהיה לי זמן לנסוע להחליף סוף סוף את הבלטה הזו שיש לי כבר 4 שנים.

והחדר החדש, יהיה בקרוב. מיטה, סיפריה וארון.

לוח השנה שהכנתי לפני כמה שבועות ממש עמוס.

אמור להיות לי שבוע הבא מבחן בחינוך תעבורתי, אבל זה משעשע שאת מלוא הנקודות אני בטח אקבל על מילוי השם, ולא על החומר ה"רב" שלמדנו בכל ה3 שיעורים המסכנים שהיו לנו מתחילת השנה.

היום אני בת 16 ו3 חודשים.

יפה לי.

זה כל המחשבות שעברו לי במשך 10 דקות האחרונות.

אני גאה להיות אישה.