Nelly Furtado Ft Timbaland - Promiscuous Girl.mp3

כנראה שלא הרבה הבינו את משמעות הפוסט הקודם.

כי דווקא כשהייתי צריכה לתגובות חמות, סכום התגובות היה אפסי.

הסתיו בא. ואני מרשה לעצמי לחזור על זה מספר פעמים בכל פוסט ולציין זאת. אך הפעם, באשר לשאר הפעמים, זה רישמי.

הסתיו פה.

בבוקר יצאתי מהבית, וטיפות גשם רכות פגשו אותי.

בלילות אני סוגרת את החלונות, בגלל הרוח החזקה של הקומה הגבוה, ומתכסה בפוף ונרדמת עם חיוך.

אבל איכשו. עם הסתיו בא העצב.

ולקראת הימים החמים, שאריות הקיץ, החמימות חוזרות, והחיוכים והחיבוקים שבים.

בבקרים אני נאלצת לקום מהמיטה החמה, אל האוויר הקר. ולחשוב כמה שאני שונאת את הסתיו, או את החורף.

אבל אז, כשאני עומדת ומבטיה על השלוליות, עם אוזניות ומחכה למונית, אני מחייכת לעצמי, וחשה את רגשות הנוסטלגיה משנה שעברה.

הדמעות הקרות התיבשו על הלחי החמה, ומחכות לגל של חום לחזור.

זה יהיה סתיו קר. במיוחד החורף. איכשו אני מרגישה ככה.

צריך להוציא את ארגז הבגדים החמים מערמת הארגזים שעומדת לי בחדר. למצוא את סודר עם סמל הבצפר, ולקוות למיטריה חדשה השנה.