בלוג לפריקת מתח ועצבים

הם חזרו הביתה, בארונות. בלבנון חוגגים וגם בעזה, הם שמחים על האבל שלנו.

שני ארונות שחורים הונחו על הכביש בראש הנקרה, התמונה הזאת סיכמה שנתיים של סבל. בזאת מלחמת לבנון השנייה הסתיימה.

את הרוצח שיחררו, לא ברור לי למה אף אחד לא לקח יוזמה והעניק לו כדור בראש, הייתי עושה זאת בעצמי ואף יושב על זה בכלא, רק לא לתת ללבנון סיבה לשמוח. נאסראללה מכריז כי הוא ניצח, איפה הניצחון שלו. הוא איבד 1000 מלוחמיו, הרס את לבנון, החזיר אותה עשור או שניים אחורה, ובשביל מה? בשביל חמישה רוצחים? איפה הניצחון פה?

אני ממליץ לקונטאר לשאול את חבריו בחיזבאללה מה עולה בגורלם של טרוריסטים שרוצחים ישראלים ויהודים ברחבי העולם וחושבים שעם הזמן מעשיהם ישכחו. מה קרה לדוגמא לרוצחי הספורטאים במינכן ושולחיהם שהאחרון שבהם החזיר את נשמתו לבורא בנסיבות לא טבעיות 24 שנים אחרי הטבח.

צריך להשמיד את הטלוויזיה- כול מילה נוספת מיותרת

Wish you were here

 

 

So, so you think you can tell Heaven from Hell,
blue skies from pain.
Can you tell a green field from a cold steel rail?
A smile from a veil?
Do you think you can tell?
And did they get you to trade your heroes for ghosts?
Hot ashes for trees?
Hot air for a cool breeze?
Cold comfort for change?
And did you exchange a walk on part in the war for a lead role in a cage?
How I wish, how I wish you were here.
We're just two lost souls swimming in a fish bowl, year after year,
Running over the same old ground.
What have you found? The same old fears.
Wish you were here

 

 

חזרתי לחיים אחרי המון זמן, הרבה דברים על הראש, עבודה, לשכת גיוס , הרצאות, אבל עכשיו חזרתי, לזמן מה. אתשדל לכתוב בתדירות גבוהה יותר.