us and them
כשנוצר האדם הראשון. הוא קיבל מתנה מדהימה-את היכולת לבחור. היכולת לבחור בין טוב ורע, שחור ולבן, חיים ומוות.
במהלך ההסטוריה האדם זרק לכול הרוחות כול דבר שהאל העניק לו. מגן העדן הוא גורש לאחר האכילה מפרי עץ הדעת. ואת הכוכב בו אנו חיים אנחנו משמידים בהדרגתיות. לאט לאט אנחנו מכלים את המשאבים שלנו, והופכים את הבית היחיד שלנו ללא ראוי למגורים, ממש כמו מחלה שמתפשטת לאט לאט בגוף ומשמידה אותו. העולם התמלא בדתות, חלקן ממש מוזרות וחלקן עתיקות כמו האדם עצמו. חלקן מאמינות באל אחד וחלקן מאמינות במספר אלים רב מאוד. חלק מבני האדם אף כופרים בקיומו של האל וטוענים שלא היה ולא נברא, הם טוענים שהאל הוא המצאה של אנשי דת שחיו בתקופות החשוכות של האנושות. שהאל בא לענות על שאלות שהאדם לא ידע לענות כמו תופעות טבע שונות, יום ולילה, חיים ומוות. הם טענו שהדת סיימה את תפקידה כמסגרת של חוקים לאדם ושהמדע יתפוס את המושכות מהיום. ולמרות כול זאת האל ממשיך להתייחס בסובלנות ליצורים שלו, ואנחנו עדיין בחיים.
לעומת זאת המלאכים שלו הם סיפור שונה לגמרי.
יצורים נעלים שנבראו הרבה לפנינו ולהם רק מטרה אחת- לשרת אותו בצורה עיוורת. הרי המלאכים שנוצרו לפנינו לא קיבלו את כול אותן זכויות כמונו. הם לא יכולים לבחור האם להעריץ ולשרת את האל לנצח או לחיות את חייהם כמו שבא להם. הם כבולים בשרשראות האמונה, או אולי העיוורון. אולי הם בכלל לא רואים שהם יכולים לבחור בדרך אחרת, או שמה הם רואים זאת טוב טוב אך לא מסוגלים לבחור. אני בטוח שמלאך המוות לא מעוניין לבקר את מרבית הלקוחות שלו, אני בטוח שהוא אף מזיל דמעה כשהוא בא לאסוף ילדה קטנה שנרצחה על לא עוול בכפה, אך יש לו תפקיד למלא ואסור לו להפר פקודה, הוא נוטל את נשמתה. אני בטוח שהוא היה רוצה ליטול את נשמתם של הרבה מאוד רשעים, הוא היה רוצה לבקר אותם ולשים קץ אחת ולתמיד לדברים הנוראיים שהם עושים, אך אסור לו. ד"ר מנגלה מת מזיקנה בדרום אמריקה.
הקטע הנ"ל אינו סותר את העובדה שאני אדם לא מאמין, פשוט הנושא הזה העסיק אותי זמן רב.
המממממ, לאן נעלם הבלוג של תכלת ארגמן ואשר צרוף?