בלוג לפריקת מתח ועצבים

שנאת חינם

שני אנשים שחלו במחלה קשה כלשהי חלקו יחדיו את אותו החדר בבית החולים.

אחד החולים הורשה לשבת מדי יום במיטתו למשך שעה אחת כדי לנקז את הנוזלים שהצטברו בריאותיו, ואילו החולה השני לא הורשה והוא היה חייב לבלות את כול היום בשכיבה. החולה שהורשה לשבת שכב בצמוד לחלון היחיד בחדר. שני החולים נהיו ידידים בלב ובנפש. הם שוחחו ביניהם רבות, דיברו על נשותיהם, על המשפחה, על שירותם הצבאי ועל החופשות שהם לקחו במהלך חייהם. כאשר החולה ליד החלון היה מתיישב למשך שעה אחת הוא מעביר את זמנו בכל שהוא היה מתאר בשביל החולה השני את מה שעיניו רואות מבעד לחלון. החולה השני היה מחכה כול יום לאותה שעה שבה עולמו היה מתרחב מעבר לאותו חדר קטן. החדר השקיף על פארק קטן ועל אגם,כך סיפר החולה שהורשה לשבת. אנשים טיילו להנאתם בפארק , זוגות הלכו יד ביד, ילדים שיחקו בכדור, פרחים פורחים בצבעים מרהיבים והקשת מקשטת את השמיים הכחולים. באופק נראו גורדי שחקים של עיר גדולה. בזמן שהחולה ליד החלון תיאר את אשר רואות עיניו, החולה השני דמיין את הכול וזה שימח אותו מאוד.

יום אחד תיאר החולה באוזניי חברו תזמורת החוצה את הפארק. החולה השני לא יכל לשמוע את התזמורת אך הוא ראה אותה בדמיונו. לפתע מחשבה חלפה בראשו:" מדוע הוא רשאי לשבת מול החלון ולראות את כו לאותם פלאים בזמן שאני שוכב לי פה ולא רואה כלום?" באותו רגע הרגיש האיש בושה נוראה אך ככול שהימים חלפו הרצון להביט מהחלון גבר יותר ויותר, ולילה אחד כששניהם שכבו להם במיטותיהם האיש ליד החלון החל להשתעל. הנוזלים החלו למלא את ריאותיו. בחדר המואר בקושי האיש ליד החלון נאבק להגיע לכפתור המצוקה ואילו מצידו השני של החדר, האיש השני לא נע ולא זע. הוא לא רצה ללחוץ על הכפתור שיזעיק את האחות תוך מספר שניות.כעבור זמן מה השיעול נפסק ביחד עם קולות הנשימה, הייתה רק דממה דקה.

למחרת כאשר הגיעה האחות לנקות את שני החולים בחדר. כשהיא מצאה גופה חסרת חיים במיטה ליד החלון, היא נמלאה צער וקראה לצוות רפואי שייקח את הגופה. כאשר הרגע נראה לו מתאים, ביקש החולה שני לעבור למיטה שהייתה ליד החלון והאחות בשמחה העבירה אותו ועזבה אותו לנפשו אחרי שווידאה שנוח לו. כאשר הוא היה סוף כול סוף לבדו בחדר הוא החליט לקום ולהביט מהחלון בפעם הראשונה. הוא התאמץ מאוד, מגייס את כוחותיו הדלים כדי להרים את גופו אל החלון. סוף סוף הוא יוכל להביט החוצה אל העולם.  לאט לאט הוא סובב את ראשו אל החלון והביט.

החלון השקיף על קיר לבנים אפור. 

צרות עין היא תכונה מדהימה אצל בני אנוש. היא מסוגלת להרוס חברויות ולגרום לאדם הרוג את חברו. קינאה לא משיגה דבר פרט לשינאה עמוקה ולא מוצדקת כלפי האחר. גם אני חטאתי לא פעם בזה שקינאתי באנשים, אבל למדתי להתגבר. כיום אני פשוט לא מסוגל לקנא, יש לי סוג של מחסום במוח שמונע ממני לקנא במישהו,עד כמה שקשה להאמין( ואיני מצפה שיאמינו לי). הקינאה לא תשיג לנו את מה שאין לנו, היא לא תשיג לנו כלום בחיינו, לא תשיג כלום פרט לשינאה.