היופי הוא מצרך נדיר במחוזותינו
לעיתים כשאני נמצא בבית הספר, יש לי הרגשה שאני שוהה בבית בושת, או מינימום בחוף הים. לבנות בשכבה יש הרגל מוזר לחשוף כול פיסת בשר בגופן לציבור הרחב. הן מתלבשות כאילו הן מינימום דוגמניות על. הן מהלכות בגאווה כשהמכנסונים הקצרצרים שמכסים אותן היו גורמים ליצאניות בתל ברוך להסמיק. האם הן חושבות שכך הן ימשכו בנים אליהן? כך ימשכו אליהן רק ערסים למיניהן שראשם מלא קש ודעתם נתונה רק לבשר. גברים אמיתיים לא ימשכו אליהן. כול אותם אנשים איכותיים, שראשיהם על כתפיהם, הם לא ירקו אפילו לכיוונן של אותן פקאצות ופרחות למיניהן. ואני שואל את עצמי? האם עד כדי כך התמכרנו לאידאל היופי?
האם הפסקנו לשפוט את הקנקן לפי תכולתו, ואנחנו שופטים את הספר לפי כריכתו בלבד? הייתכן שאנחנו כחברה, הגענו כל כך נמוך? אני בטוח שישנן עוד נקודות אור בדמות אנשים שמסתכלים לעומק. אנשים שבוחנים את האדם שלפניהם לא רק לפי נתוניו הפיזיים אלא גם לפי אופיו שכלו ומזגו. אנשים כאלה אני מחפש ואני יורק דם עד שנמצאים שניים או שלושה בודדים. ומכאן נובעת השאלה- מדוע זה קורה?האם זאת אשמתן של תוכניות טלוויזיה כגון "הדוגמניות" ושאר זבל הריאליטי הזול שמחדיר לראשינו את אידאל היופי והסגידה לבלונד? או שאנחנו בעצם אשמים בזה. אנחנו שקענו לאט לאט בתרבות של טיפוח עצמי, תרבות שבה רק היופי חשוב ולא השכל?בעיני יופי אינו נמדד רק במראה חיצוני, היופי נמדד בהתנהגות, חכמהו אופי. היופי הפנימי שקול ליופי החיצוני, ובלי היופי הפנימי ליופי החיצוני אין כול ערך.
קשה למצוא בימינו בחורות איכותיות. בנות שבאות מבית טוב,בנות שמתנהגות כבנות אדם ולא כחיות טרף, בעלות אופי, שניתן לנהל איתן שיחה, בנות שחושבות על דברים קצת יותר עמוקים מאשר טלוויזה ורכילות, בניגוד לכול אותן פקאצות שכול מה שמעניין אותן הוא רכילות וסלבריטאים למיניהם. בנות שניתן לנהל איתן מערכת יחסים רצינית,בנות שלא יהלכו בבית הספר כאילו הן בעבודה בתל ברוך, נשים אמיתיות ולא ילדות קטנות בתוך קליפות של נערות מפותחות יתר על המידה.
פגשתי מספר נערות כאלה בחיי, ודבר אחד אני חייב להגיד לכם רבותיי, הן יקרות מיהלומים וזהב, מתוקות מדבש טהורות יותר ממלאך האלוהים,הן הדבר הכי יפה שראיתי עלי אדמות. וכול עוד נשמתי באפי לא אשכח אותן.
מצאו לכם אישה כזאת, וקשרו את חייכם בחייה. אם לא תעשו כן, ראו את חייכם כמבוזבזים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
