בלוג לפריקת מתח ועצבים

עסק אנושי

תמיד כשהם זקוקים לעצה, לשיחת נפש או סתם לעידוד, הם יודעים לאן לפנות, הם יודעים את הכתובת המדויקת. הם תמיד יפנו ויקבלו ממני תשובה.תשובה כנה, אמיתי ולא משוחדת, גם אם הם לא יאהבו אותה, הם ידעו שאני צודק רוב הזמן. הם יקבלו ממני תמיכה, הבנה ועזרה. איני מבקש תמורה לזה, התודה שלהם מספיקה לי. אני ממש פותח בית עסק במחשב, מעין משרד ייעוץ פרטי משלי, שבו כול אחד יכול להוציא כול מה שהוא רוצה ולדעת שאף אחד לא ידע, שזה ישאר בין שנינו. רבים הם ה"מטופלים", את חלקם אני מכיר עוד מהתקופה שבה לא ידעתי ללכת, את חלקם אני מכיר פחות משנה. הם יודעים שאני  תמיד אהיה שם בשבילם, סוג של סבתא נחמדה שמחלקת לכולם עצות בחינם או מלאך שומר.

אך מי ישמור על המלאכים השומרים?  אין לי למי לפנות בשעת צרה, רוב רובם של אותם "מטופלים" מפנים לי עורף ועושים עצמם עסוקים בדבר מה שולי. העיקר להתחמק. ממה הם מפחדים? הרי אני תמיד שם בשבילם, חברים כביכול. חברים הם אשליה, מעטים הם האנשים שאני יכול בכנות לקרוא להם חברים. אנשים טובים בעולם רע שכזה, אנשים ששמים מישהו אחר בראש סדר העדיפויות שלהם, אנשים שעושים הכול בשביל מישהו אחר ולא דורשים תמורה. כמדומני יש רק שניים כאלה בחיי. אנשים טהורים, שאני בוטח עליהם בצורה חסרת תקדים, בידיעה שהם יקריבו את חייהם למען חיי, ואני אהיה מוכן לעשות בדיוק את אותו הדבר בשבילם. ואלה אינם הוריי.

לצערי הרוב האנשים לא מבינים מושגים כמו הקרבה, וחברות שאינה תלויה בדבר. אלה הם ערכים שזרים להם. אנשים כאלה מונעים ע"י תאוות בצע וגאווה. הם ידרסו את כולם בדרך לפסגה, וכשהם ידיעו אליה הם יגלו שהפסגה לא באמת כ"כ גבוהה כמו שהם דימו לעצמם. מעטים הם האנשים שבחייהם יבינו את משמעות המושגים האלה, מעטים הם ויחידי סגולה. רובנו חיים באשליה שיש לנו חברים.  תשאלו כול ילד ברחוב והוא יטען שיש לו המון חברים. אך כמה מהם באמת ישארו חבריו עד המוות? מי מאותם "חברים" באמת יאהב אות וגם כשהוא יכיר אותו באמת? כשהוא יכיר את החסרונות שלו, את תכונותיו הרעות. מי באמת יאהב אותו אחרי הכול? אני מאחל לכם שתמצאו חברים אמיתיים, כאלה שיקשיבו לכם , שיתנו לכם תמיכה בשעות הקשות בחייכם, וכאלה שיראו לכם אנשים שדואגים לכם.

"הידידות היא נפש אחת בשני גופים" -אריסטו