המסיכה
כבר הרבה אני רוצה להעלות את זה על הכתב, יותר מידי זמן אני שומר את זה בבטן.
קצת לפני פורים החלו לשאול אותי את אותה שאלה נצחית, שממש כמו המפעל הציוני, מסרבת לגווע:" אז למה אתה מתחפש השנה?" בלי היסוס עניתי:" אני לא מתחפש". כמובן שהתשובה שלי הרימה גבות לגובה שהיה גורם לריטה להסמיק. "לא מתחפש?! אבל זה הדבר הכי כיפי בפורים!" אמרו לי חברי לשכבה, שהיו בהלם מעצם העובדה שבן גילם בוחר שלא להתחפש בפורים.
מאסתי בתחפושות, ובייחוד במסיכות.
כול חיינו אנו עוטים מסכה, מסכה שאנחנו אוכלים דרכה, יושנים איתה ובעצם עושים איתה הכול. היא מסתירה אותנו מאור השמש. אנחנו פוחדים להוריד את המסיכה וחשוף את פרצופנו החיוור לעולם האמיתי. אנחנו מפחדים. אנחנו עוטים מסיכה שתגרום לנו לחוש מקובלים במעגל חברתי כלשהו, גם אם זה עולה לנו במחיר האישיות שלנו. הרי לא פעם אנחנו כחברה וגם כפרטים עדים לטרנדים למיניהן שטיבם אינו ברור לי לפחות ולא ברור לי גם מדוע אנחנו נוהרים אחריהם כמו עדר כבשים שקופצות מהצוק. אני זוכר היטב כיצד אותם מגפיים פרוותיות היו אופניות(ובמידה מסויימת גם היום), איזה מין בן אנוש ירשה לעצמו לנעול דבר מזוויע שכזה?! אין בכך כול היגיון, הרי אפילו אחותי נעלה אותן רק כי "לכולם יש כזה". או נעלי הסקייטרים(וואנס למיניהם) שכולם נועלים ללא קשר אם הם בכלל סקייטרים או לאו. זה נראה נחמד, זה חסר תועלת ויקר, אז בואו נקנה את זה! כולם נופלים קרבן לזה, בכול תחומי החיים, בין אם זה ביגוד, אוכל, מוזיקה או אפילו מחשבה. אנחנו עוטים כ"כ הרבה מסכות בחיינו שאנחנו מאבדים את זהותנו שלנו, תקנו אותי אם אני טועה, אף אדם על דעת עצמו לא יתחיל להתלבש שונה או להראות שונה רק בגלל שככה בא לו. אפילו הפריקים לא יוצאים נקיים בעסק הזה ,כולם נראים אותו דבר, שחור שחור וגוונים שונים של אפור, וכולם שייכים לזרמים שונים, ממש כמו דת!
מדוע אנחנו לא יכולים להיות יחודיים? להיות עצמנו? אני אישית איני מגדיר עצמי לא כפריק ולא כערס, אני מגדיר עצמי כבן אנוש. כמובן שאיני לגמרי חף מאותם "פשעים" שציינתי לעיל, גם אני עוטה מסיכה כזאת או אחרת על פניי, גם אני כזה. אך אני מוריד את מסיכתי, אני מסתכל על הדברים ללא מחיצה בזויה, אני חושף את פרצופי לעולם, ודעתה של החברה לא חשובה לי,החברה יכולה להחנק מצידי. המסיכות האלה גורמות ניוון שלנו כחברה, הן הורגות את היצירתיות שבנו, מעודדות הידמות וחדגווניות עלובה. ממש מבחיל לראות בנות שמסתובבות במכנסי סקיני או נעלי פלטפורמה רק כי לכולן יש, אנחנו כ"כ מושפעים מהחברה שאנחנו באמת חושבים שזאת מחשבה חופשית כשאנחנו אומרים "סקיני זה יפה" , אך האם זה באמת כך? האם אנחנו חושבים ככה או החברה גרמה לנו לחשוב ככה בתהליך ממושך שאנחנו לא שמים לב אליו בכלל? רק כאשר נסיר את המסיכות מעלינו, אנחנו נבין עד כמה מוגבלים היינו כשהן עיטרו את פנינו.
אני מסיר את המסיכה מעליי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
