היום היה אמור להיות שמח אבל היה לי יום חרא.

כאילו, תמיד הכל במצב בסדר מינוס ואז יש יום כזה שהכל הולך חרא וכל מה שצריך לקרות הוא שאני אלך לישון והיום יגמר

האירוניה היא שהיום התחיל במלא לייקים בפייסבוק ומלא דיסלייקים במציאות

המציאות בפייסבוק כלכך שונה מהמציאות שזה לפעמים מוציא מאיזון ואם לוקחים צעד אחורה ומשווים את החיים שלי לפייסבוק שלי

זה כאילו הכל בסדר ובמציאות יש מלא חרא בכל מקום

אולי אני במצב יותר טוב מאנשים אחרים אבל הבלוג הזה נועד רק כדי להתלונן, כל כמה חודשים אני באה לפה שופכת חרא והולכת

כי זה באמת גורם לי להרגיש טוב יותר, אולי אני צריכה ללכת לפסיכולוג אבל למה ללכת ולשלם כשאפשר פה שישפטו אותי בחינם

אני הגעתי לשלב שאני לא מוכנה לסבול יותר בולשיט

שמתי לב שכתבתי בפוסט האחרון פה שאני מתחילה עבודה חדשה ויש לי הרגשה רעה, הייתי צריכה להקשיב לעצמי כי זו הייתה העבודה הכי מפגרת שאי פעם הייתי בה ופעם עבדתי במק', הבוס אשכרה עישן גראס במשרד ופיטר אותי כי לא הייתי מספיק זורמת עם לקוחות

והמקום שהגעתי אליו אחרי זה לא יותר טוב, אולי לא מעשנים שם גראס ומקבלים אשכרה הפסקות ושעה שבה יוצאים מהעבודה וזה לא מעורפל

אבל המנהלת שלי שונאת אותי ואין לה בכלל סיבה לשנוא אותי וזה מאוד מוזר ואני נשארת כי הכסף טוב והמיקום טוב אבל אני לאט לאט נאכלת על ידי תחושת אבדון ורצון להיכנס בה ולהעיף אותה לקיר ולראות אותה מדממת ומתה אבל היא גם בן אדם למרות שהיא חרא ואני אסבול אותה עד שאני אמצא עבודה אחרת כי אני לא מתכוונת לעזוב בלי למצוא משהו אחר

וגם הבנות שעובדות איתי חושבות שאני אעשה כל מה שיבקשו ממני אז זהו נגמר הנחמדות ואין לי עצבים ולכו תתקעו אננס בתחת

מה שמדהים שלמרות החרא יום שהיה לי, ולמרות שהגעתי ללימודים ולא הצלחתי להתרכז בשום דבר בגלל השיט שהיה לי בעבודה

וזה מעצבן שזה בכלל משפיע עליי ברמה כזאת, לא רק זה, כשאני הולכת לקנות לעצמי שתייה בקופיקס יש שם פרחות מפגרות שמפריעות לי למנוחה

וכשאני כותבת על זה בקבוצת ווסאפ שתכלס מכילה חברים של חבר שלי, ומקווה לקבל קצת שקט קוראים לקבוצה "הבלוג של ..." וזה מצד אחד נורא מעליב ומצד שני הבן אדם שכתב את זה הוא איש מאוד עצוב שכנראה מאוד צריך שמשהו יעודד אותו בחיים החרא האלה

שזו לא סיבה בכלל לעשות את זה אבל ניחא, הוא לא חבר שלי, הוא חבר של חבר שלי, והוא דווקא הבחור שאני הכי לא מחבבת מהחברים שלו, ועוד אחד כותב כל היום על הסמים שהוא עושה ושהוא הולך ועושה דברים ויוצא מהבית מסומם, אשמח לקבל ממנו חתימה בפעם הבאה שנתראה

אם הייתי מעשנת כנראה הייתי מעשנת כמו קטר אחרי היום הזה אבל הסם האמיתי שלי הוא המוזיקה, לא משנה כמה עצבנית אני אהיה, כשאני שומעת את שירי הרייג' הקבועים שלי אני נרגעת ונזכרת ומבינה שיש פרופורציות לכל דבר

ואני קרסתי היום לתוך עצמי לרמה שכאבה לי הבטן והרגשתי שאני לא יכולה לנשום

ובשביל מה?!?! בשביל מי?? למה אני צריכה לצאת משלוותי בשביל אנשים אחרים

זה לא שקרה משהו נורא בחיים האישיים שלי, הדבר הכי נורא שקרה הוא האנשים שיש לי בחיים האישיים שלי שאני לא שולטת בהם

ולסיום של היום הזה גם האוטובוס שחיכיתי לו חצי שעה לא עצר בתחנה!! ורצתי אחרי לרמזור והוא צרח עליי שהייתי בטלפון, כן, סיבה לגיטימית לא לעצור למישהי שדיברה בטלפון ועמדה בתחנה ולמרות שראית אותי בטלפון ומסתכלת לך בעיניים לא עצרת לי בתחנה יא חתיכת זבל!!! בסוף הוא העלה אותי

והמשפחה של חבר שלי כלכך דביקי ובא לי להקיא כבר, כל סופ"ש רוצים לעשות דברים ביחד ואני צריכה קצת חופש מעצמי ומהם ומכולם!!!! אני צריכה איזה שבוע שאני יושבת ועושה מדיטציה וחושבת על כלום ובוהה באוויר וזהו, לא רוצה לדבר לא רוצה לדעת כלום רוצה לשבת ולשתוק ושכולם ישתקו ואני אשב עם כולם ואשתוקקקקקקקקק

ביי.