זה לא עוגיות...

בכמה זמן האחרון יש אנשים שממש התאכזבתי מהם....

אני מספרת על זה ממש בקלות אבל כשזה היה "טרי" זה כאב ופגע בטירוף...

לא פגע... אבל.... איכזב...

יש מישהו שפעם היה ידיד ממש טוב שלי, היינו בקשר באמת טוב, והוא היה באמת אחד הנשמות.

הוא איתי בהסעה. ובתחנה יש מישהו שכולם יורדים עליו בגלל שהוא שמן, ועוד בכוונה, בשביל לצחוק עליו, מישהי באמת צחקה עליו כשהוא רץ=.= אבל ממש ראו עליה שהיא צחקה בכוונה! היא ניסתה לצחוק!!

אבל הידיד שלי לשעבר היה באמת נחמד, אפילו שהוא לא היה "דחוי" הוא כל הזמן בתחנה בא ועמד איתו ודיבר איתו ולא עם שאר האנשים ה"מגניבים" בתחנה .

אבל כל זה השתנה. הידיד לשעבר התחיל להיות "מגניב" ולדבר עם אנשים "מגניבים" ואגב, הוא היה בתנועה ואז עבר לצופים חצי שנה אחרי שכל שאר החברים שלו עזבו. זה שהוא עבר לצופים, אם אתם שואלים אותי היה בדיוק ההתחלה לכל הצביעות והנגררות. זה בדיוק מה שהראה על השינוי וההקרבה שלו את עצמו בשביל להיות "מגניב".

אז הוא התחיל להיות מגניב. והפסיק להיות עם ה"שמן" בתחנה. הוא עבר בכלל לתחנה אחרת והלך לשם כל בוקר ברגל עם חבריו הקולים. אחר כך הוא חזר לתחנה. והתחיל להיות מגניב עם האנשים בתחנה.

לא התייחסתי לזה במיוחד, המשכתי להגיד לו היי כל בוקר (כבר לא היה לי הרבה יותר להגיד..) וזהו. אני לא יודעת להסביר במה אבל הוא השתנה גם במראה. שיער, אולי פשוט בלי קשר גדל... קורה...

ועד עכשיו הכל המשיך ככה. ולפני שבוע-שבועיים ישבתי באוטובוס ליד מישהי מהשכבה שלו שנחשבת די חננה, אבל היא באמת חמודה. ומולנו ישבו שני בנים חשים כאלה מהשכבה שלהם. והם התחילו להציק, להשעין את המושב אחורה עלינו, לקלל... דברים. היא התעלמה אני קיללתי חזרה, אז ברור שהם יחזירו לי. וככה זה היה חצי נסיעה עד שהם החליטו לקרוא לחבר שלהם שיצחק גם, החבר הזה היה הידיד לשעבר..... אז הם קראו לו ובלב חשבתי "פחחח סבבה, אותו הם מביאים לי??" והוא בא. והוא צחק גם!!!!! וזה פגע בי ממש... כי לגמרי לא ציפיתי שהוא יעשה את זה. באמת לא. ציפיתי שהוא אפילו יגן עלי. ומאז אני לא שמה עליו בכלל.

יומיים אחר כך הוא ראה אותי בבית ספר, עשה חיוך מזוייף ושאל מה נשמע. הסתכלתי לו בעיניים לא עניתי והמשכתי ללכת וחברה שלי שהייתה איתי צעקה לי שהוא קרא לי ואמרתי שאני יודעת, ככה שהוא שמע. אחר כך ראיתי אתו שוב והיה לו מבט של "טווווווווובב.. מוזר..."

ויום אחר כך שוב נסעתי באוטובוס וחבריו שמגניבים בו להציק לי ועברתי למקום אחר בשניה שהם התיישבו והם עברו מקום איתי. הפעם עם עוד אחד - "השמן" שנהיה גם מגניב מסתבר. הוא צחק על אחרים עם אלה שצחקו עליו... אז הם ירדו עלי קצת. הוא גם. רציתי להחטיף לו כאפה ולהגיד לו "מה לעזעזל?????" אבל אני לא כזאת והחברים שלו היו עוד יותר נהיים חארות. אבל הם מצאו מישהי שיותר כיף לצחוק עליה. היא ישנה על התיק שלה והיא גם לא הייתה מגניבה במיוחד, אז הם החליטו להציק לה. הם העירו אותה והיו מגעילים, כמו שהם יודעים טוב מאוד. שוב הם קראו "לו" (לא השמן) ובתורנויות צקחו עליי ועליה. אולי לא ראיתי טוב אבל כשהוא ראה שזה אני הוא הלך.

אחר כך שלחתי לו סמס שלא יתפלא אחר כך שלא מדברים איתו ושאמרו לי שהוא נהיה חרא ולפני זה לא האמנתי (זה נכון) הוא החזיר לי שלא איכפת לו בכלל מה חושבים עליו. הייתי צריכה לכתוב לו שתלוי מי אבל כתבתי לו שאם מה שעושה לו טוב זה לעשות לאנשים רע בשביל לצאת גבר.... אז שיהיה לו בכיף. זה המשיך והוא יצא חרא ונתן את התירוץ הידוע של "אויייש צחקנו איתכם!!!!"

ומאז לא דיברנו.

אבל מה שזעזע אותי זה ש"השמן" עשה את מה שחודש לפני עשו לו ופגע בו כל כך. זה הרס אותי. ועוד פעם כשכמה זייניקים באו וניסו ללכת איתו מכות אבל בסוף בכל זאת הם יצאו "גברים" אני ממש הייתי גאה בעצמי ואמרתי להם להפסיק, שהוא לא עשה  להם כלום, שיעזבו אותו... הרגשתי ממש טוב עם עצמי ששיחררתי את זה סוף סוף. והוא שמע את זה. הוא ראה שהערתי להם. אבל הוא ירד עליי עם החברים שלו..... הוא יצא הכי חרא בעוווולםם!!!

לא חשבתי שיש צביעות כזאת. באמת שלא.

אני זוכרת את החיבוק האחרון של מי שפעם היה ידיד שלי. באמת. את החיבוק שלו, לא שי מי שהוא נהיה, הוא היה אמיתי, זה היה כשהוא לקח אותי הצידה ואמר שהוא עבר לצופים. אז הוא עוד היה בנאדם. הוא באמת היה נשמה וכל כך חבל על מה שהוא נהיה.

כששאלתי ידיד שלי שאיתו בשכבה (אני מתה עליו, אבל באמת) מה הוא חושב עליו, הוא לא חשב אפילו. נגרר הייתה המילה שהוא אמר ולא אמר את זה בלי לחשוב ובלי להתחרט. והם עוד היו פעם חברים טובים.

חבל לי על מה שהחברה הצבועה עושה לאנשים. ואני שמחה שאני רק *כמעט* הייתי חלק ממנה.

באמת יש לי צמרמורת כשאני חושבת עליו פעם ועכשיו.

חפרתי אבל בטירווווווווווווווווווףף.

נראה לי שזהו.

והשלמתי עם חברה שרבתי איתה כבר הרבה זמן....

לילה טוב ובהצלחה לכולם שכל הבגרויות והמגנים השנה.

והכי חשוב-בהצלחה להיות מי שאתם.

גל המאוכזבת.