אוקיי בנות, אני לא יודעת באמת מה בדיוק חשבתן כשראיתן את הפוסט האחרון, והנה ההזדמנות שלי להסביר.

אני מניחה שדבר ראשון כבר הבנתן שהילדה הנבונה, חכמה, חזקה (וכל דבר אחר שעוד יצא לי לשמוע על עצמי), מעשנת, יותר נכון, עישנה בעבר, סמים מסוג חשיש וגראס.

אני לא יודעת אם חלקכן כבר הספיקו להפוך אותי לאיזו נרקומנית קטנה שמשחקת לעצמה בחיים כאילו היו משחק.

אז אני אבהיר משהו אחד, מכורה לסמים- אני לא.

הייתי מעשנת בחברת חברים שלי לשם ההנאה ולא יותר מזה.

ובזמן האחרון יצא לי לעשן מעט לבד עקב בעיות שינה שדאגו לתקוף אותי מדי פעם.

היום בבוקר קידמו בברכת "בוקר טוב" שלושה חוקרי נוער נחמדים, עשו חיפוש בחדר, חיטטו בארונות, מצאו את הלקסעדין (ושמו לב לכך שאני חוששת שמא אבא שלי פתאום ייכנס לחדר ויראה את זה).

בבית ובדרך לתחנת המשטרה זרקו אלי שאלות בסגנון "את אנורקסית?", ואני שהייתי קצרת רוח התעלמתי.

"אני באמת לא רוצה לפתוח את הנושא הזה"

בתחנת המשטרה לאחר החקירה הקצרה בנוגע לשימוש העלו את הנושא.

החוקר התחיל להסביר לי שהוא מבחינתו מרגיש מחויב לספר להורים שלי כי בעבר הוא גילה על מישהי שהגיעה אליו לחקירה שהייתה עם הפרעות אכילה, והחליט להתעלם ולא לספר להורים.

הנערה נפטרה.

הוא החליט שהוא לא לוקח את הסיכון בשנית, התייעץ עם חוקר מוסמך ממנו, שגם לו, לחוקר המוסמך, יש אחות אנורקטית שנמצאת במצב קשה ושכל יום הוא נילחם איתה.

הגענו לפגישה ביחד עם שני השוטרים, ההורים, ואני הלחוצה.

"..הילדה סובלת מהפרעות אכילה. מצאו אצלה בארון כדורים משלשלים.."

אמא שלי לא ניראתה באמת בשוק מסוים מזה.

לדבריה "ידעתי כל הזמן", אבא היה מעט מופתע. הוא ידע שיש לי בעיה עם דימוי עצמי נמוך, אבל לא תיאר לעצמו.

ההורים נשארו רגועים, והחליטו להקשיב להצעת החוקרים ובאמת לטפל בנושא.

כבר היום ההורים ניגשו שניהם לרופא המשפחה (אני לא רציתי להצטרף. לא היום), וסיפרו לו את זה שנמצאו אצלי הכדורים, ושאני סובלת מהפרעות אכילה.

בתקציר ממה שאבא סיפר לי, הולכים לעשות לי בדיקות שאת תוצאות הבדיקות מעבירים למחלקת הפרעות אכילה בשלוותה, ששם אם אני באמת אגיע למצב שאני אגיע לטיפול אצל פסיכיאטר/מישהו להעלת הדימוי העצמי, ועם זה דיאטנית (טפוי!).

בינתיים, נותר רק לחכות ולראות מה ייקרה.

אני לא מודאגת.

אבל אני מניחה שאני לא מודאגת כי עדיין לא קלטתי מה באמת הולך לקרות מעכשיו.

אני מעדיפה להשאיר עצמי אופטימית. אני חושבת..

אני חייבת לציין שכל עניין ה"גילוי" על ההפרעות אכילה שלי גרם לחוקרים להתייחס אלי בצורה עוד יותר עדינה ומתחשבת ממה שהם כבר התייחסו אליי לפני כן.

יצאתי אחושרמוטה (כן, ממש בזול) מבחינת המשטרה.

"הרי ילדה יפה כמוך עם עיניים מקסימות, לא באמת יכולה לעשות כל רע"

כבר אמרתי בעבר שאני לא מחבבת במיוחד את המנייק'ים?