וואו.

כמה שהתגעגעתי להרגשה הזאת, להרגשה הריקנית.

השבועיים האחרונים התחלקו לי שווה בשווה. לחלוטין ככה.

שבוע אחד, כמו שאתם יודעים (השבוע שתיעדתי), הלך ממש מעולה.

לעומת זאת, השבוע השני, נשברתי, הרשתי לעצמי הרבה יותר מדי דברים. הייתי חלשה. לא הייתי מסוגלת להתנגד לעצמי.

הצום הזה.. אח.. הצום הזה.

הוא יחזיר אותי ל"שגרה". אני רואה את זה.

בכלל, ניראה לי להמשיך איתו. ניראה עד מתי.

ואח"כ, אני נותנת את ההבטחה שלי (בעיקר לעצמי), שום התחזרות מצדי!

כן. אני רואה את זה.. וואו.

אני אצליח!

איזה יופי שיש את החג המשעמם הזה להעלאת המוטיבציה.

*ממחר מתחילה שוב יומן אכילה*

 __________________________

יצא לי אתמול בערך לריב עם מישהי (היא יורה עלי "ירידות" ואני בתשובה מסתכלת וצוחקת/מתעלמת).

הופתעתי לשמוע אותה מזכירה לא מעט את פעמים את המילה "אנורקטית".

בזמן "המנוחה" שלה ממני, יצא לי לנסות להקשיב לשיחתה עם אחת מחברותיה בה היא אומרת "לא סתם קראתי לה אנורקטית", ואז היא המשיכה להסביר את עצמה אבל בחלק הזה כבר לא הצלחתי לשמוע עוד..

מטריד משום-מה.