אז סגרתי צום של 24 שעות.

עבר ממש קל שההרגשה פשוט כ"כ ממכרת.

[אל תשאלו אותי למה יצא שאתמול אכלתי ב2 בלילה]

יצאתי היום עם גופייה צמודה מהבית.

הרגשתי כ"כ טוב,הרגשתי יפה.

בדרכי לתחנת אוטובוס יצא שהעברתי מבט חטוף לעבר הבטן והמחשבות מתחילות "איכס. למה את חושבת שאת ניראת טוב? אם רק היית כרגע עם מספר ק"ג פחות, היית יכולה להיות כ"כ יפה. מזל שלקחת איתך חולצה 'ספייר' בתיק". ברגע שהמוח המטומטם שלי סיים את דבריו השתקתי אותו חד-משמעית בכך שאמרתי לעצמי "אני ניראת ממש לא רע! אני יודעת את זה. בחנתי את עצמי מספיק בבית מול המראה. לא צמתי היום לשווא. תפסיקי לדבר שטויות".

והכל כמובן התנהל עמוק-עמוק בתוך הראש שלי.

וכשהייתי ליד אנשים כמובן שהרגשתי באי-נוחות מסויימת, אבל התגברתי עלייה. ידעתי שהבטן לא "נשפכת", ושהיא ניראת דווקא די רזה ונחמדה. וקיבלתי כמה מחמאות שגרמו לסומק קל לעלות על פניי.

שיירבו ימים שכאלה.

אני חוזרת למסלול!

__________________________

יום יבוא והחצאית הקטנטנה הזאת במידה 34, זאת שקניתי כבר לפני 3 שנים- תשב עליי טוב.