את אמרת שאני ילדה חזקה. שאני נבונה, וחכמה.

אמרת שאת יודעת שאני לא אכנס לזה, אמרת שיש לי ראש על הכתפיים, שאני יודעת שאני צריכה לעשות את זה בריא.

אמרת שאת יכולה לעזור.

אמרת שאפשר, אמרת שזה עובד. אמרת מנסיון.

רק חבל שאת כל הדברים האלה את אמרת כשבעצם את לא יודעת.

את לא יודעת שאולי אני נשמעת חכמה ונבונה, אבל אני לא יודעת מעוד מופרעת אכילה.

כן, אני יודעת להטיף על כמה שזה רע, אני יודעת לחפור לאנשים על הפגיעות שזה עושה לגוף. על הפגיעות שזה עושה לנפש.

אני יודעת להגיד שהכל בראש, שהכל אשלייה.

אני יודעת להגיד את זה לאחרים, לא לעצמי.

אז מה שאת לא יודעת, כנראה את לא תדעי לעולם.

לא כי אני לא אוהבת אותך ובגלל זה אני לא מספרת לך.

בדיוק בגלל שאני כן אוהבת אותך.

אני אוהבת אותך, מכל הלב.

אמנם אנחנו לא באמת בקשר, מדברות מדי שבוע, על איך עבר השבוע, על מה אפשר לעשות בקשר לבעיות האישיות.

אני לא מספרת לך כי אני לא רוצה שהקשר ייהרס, אני לא רוצה ש"תעזרי" לי.

__________________________

היי, אני ילדה מחוסרת ברזל בגוף. לחלוטין.

אולי זה יכול להסביר כמה דברים בקשר לעייפות הכרונית שלרוב תוקפת אותי,

אולי זה יכול להסביר את הסיבה שאני לא באמת יכולה למשוך את הצומות לזמן רב.

או שאולי זה סתם בגלל שיש לי הפרעות אכילה..

__________________________

אח.. אם רק היה מישהו שיודע.

מישהו אמיתי ומוחשי.