פרק 6:
-ערב-
"הרמיוני!" ביל צעק מקצה מסדרון הקומה השלישית לקצהו השני.
להרמיוני.
"ביל" היא חייכה אליו.
הוא התקדם אליה.
בטוח בעצמו.
בטוח במה שהוא עומד להגיד.
בטוח בכוונותיו.
"קרה משהו?" היא שאלה בגלל פרצופו המרצין.
"אנחנו צריכים לדבר" הוא קבע.
אף פעם הוא לא הרגיש בעל ביטחון כה גבוה בקרבת אנשים אחרים חוץ מטום.
"דבר" היא חייכה.
"לא כאן" הוא אחז בידה ולקח אותה החוצה, אל מתחת לעץ האלון.
"קרה משהו?" היא שאלה בעת שהם ניגשו אל שורשי העץ.
"מה את מנסה להשיג בזה?" הוא שאל אותה, מנסה לשלוט על נימת הכעס בקולו.
"להשיג במה?" היא שאלה מופתעת.
"את יוצאת עם טום, את מנשקת אותי, את אומרת לי שאת אוהבת אותי ובכל זאת הולכת איתו? מה המשחק שלך?"
הוא שאל מתאפק שלא לצעוק עליה.
"אממ.. אני.. ביל תראה" היא ניסתה לחפש נקודת מוצא מהמצב שאליו נקלעה.
"אני לא רוצה שהקשר בינינו ייהרס" היא אמרה אחרי נשימה עמוקה.
"אני נשארת עם טום, עד שאני אבין מה שאני מרגישה, ואנחנו נישאר ידידים, בינתיים".
היא התחילה ללכת משם.
שיערה מתנופף ברוח ערב קרירה, והיא מתרחקת לכיוון הטירה.
ליבו של ביל פעם בחוזקה.
הוא רצה ללכת אל זאת ששיגעה אותו.
שהפכה את רגשותיו בן רגע.
זאת שגרמה לו לפעום במהירות כשהיה פוגש במבטה.
ובכל זאת.
היא לא רוצה אותו.
היא רוצה את תאומו.
את אחיו.
ולא אותו.
ביל הרגיש פגוע.
הוא הרגיש חור, במקום שעליו הרמיוני הספיקה להשתלט ביומיים תמימים.
'אולי היא לא ה-אחת למרות הכל' הוא חשב, מוחה דמעה קטנה שחמקה מעינו.
-כעבור שבועיים-
הקשר בין הרמיוני וטום התהדק, ואילו בינה לבין ביל רק נעשה מרוחק וקר.
ביל לא דיבר איתה מאז אותה שיחה מתחת לעץ האלון.
הוא גם לא הזכיר את השיחה בפני אף אחד.
בן שיגע אותו במשך שבוע, מתחנן אליו ומכריח אותו לספר לו מה הוא מוצא בהרמיוני.
אבל ביל שתק.
הוא לא רוצה יותר להיפתח בפני אף אחד, לעולם.
הגיע הערב.
ביל כרגיל דלג על ארוחת הערב, והסתפק בגישה למטבח ובבקשה לנאני לפרוסת לחם ומעט חמאה.
הוא הסתובב במסדרונות חושב.
הדבר היחיד שבו עזרה לו סיכת המדריך שלו, היא שהוא יכול להסתובב בחופשיות ברחבי הטירה גם באמצע הלילה.
הוא הסתובב במסדרונות החשוכים למחצה, חושב לעצמו.
כל הרגשות שלו כלפי הרמיוני רק התחזקו, אבל הוא הדחיק והכחיש.
לפתע הוא שמע בכי.
בכי של נערה.
הוא פנה במסדרון וראה דמות יושבת על הרצפה ומחבקת את ברכייה.
היא בכתה.
הוא התקדם אליה והופתע לראות את הרמיוני.
נפוחת עיניים ופנים, דומעת ובגדיה קרועים.
היא הייתה שרוטה בפנים וחולצתה כמעט ונפלה ממנה.
"מ.. מה.. מ..ה קרה לך?" שאל ביל.
"ט... ט.. טו... טום" היא בכתה.
ביל לא ראה את פניה.
"טום?" ביל כעס על כך שהיא מזכירה אותו.
"הוא.. הוא.. הוא אנס אותי" היא התייפחה וקברה את פניה בגלימתה.
ביל היה בשוק.
'לא..'
'לא זה לא יכול להיות!!'
'אין מצב... זה.. זה אחי...'
'הוא לא'
'הוא כן?'
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Noam's Love
