פרק 4:
"היי ביל" הרמיוני חייכה ועזבה במיידיות את ידו של טום.
"היי אח קטן" טום לא שם לב למתח באוויר.
"אממ.. אני ובן בדיוק נכנסים" אמרתי "אתם הולכים לאן שהוא?".
"טום רק מלווה אותי לספרייה" מיהרה הרמיוני לומר וכבר נופפה לשניים לשלום.
"מוזרה זאתי.." אמר בן אך כשסובב את פניו לביל המוקסם צעק "זאת היא!!".
"סתום" אמר ביל ודחף אותו אל תוך החור.
"קרה משהו?" שאל טום את הרמיוני כשהיו בדרך למדשאות.
"לא, למה?" היא חייכה קלות.
"למה שיקרת לביל?" שאל טום.
"כי אתה בעצמך אמרת שנשמור כרגע על הקשר אינטימי, לא לרוץ ולספר" היא אמרה והשניים התיישבו על שפת האגם הגדול.
"נכון אבל זה אחי" הוא אמר.
"אז מה.. זה הקשר שלנו, אתה חושב שהיינו צריכים לגלות לו?" היא שאלה וציפתה לתשובה שלילית.
"לא יודע, אבל אני יודע שעומדת לכאוב לך הבטן" הוא חייך בערמומיות.
"ולמה זה קאוליץ?" היא צחקקה.
"כי ככה באלי" הוא קפץ עליה בדגדוגים.
היא נפלה על גבה אל הדשא והוא, מצידו, נשכב מעליה.
הראסטות נפלו מצידי צווארו ודגדגו מעט את פניה הרכות.
השנים התקרבו לנשיקה סוחפת וממושכת...
"טוב אז עכשיו אחרי שנגררתי איתך לכאן, אני הולך לפינה שלי" אמר ביל והתקדם לחלון שכל כך אהב.
הוא נהג לשבת על אדן החלון ולהביט החוצה אל האגם הגדול, על היער האסור ובמיוחד על עץ האלון הגדול והזקן.
עכשיו יותר מתמיד, הצפייה על עץ האלון ריגשה אותו.
הוא נזכר בנשיקה הקטנה והחמימה.
הנשיקה שהשאירה טעם של עוד.
הוא התיש על אדן החלון מתעלם מדבריו של בן.
הוא הביט על האגם, מלטף אותו בעיניו החומות.
הוא הביט על היער האסור, כל כך שקט ושליו, אפילו תמים.
הוא הביט על עץ האלון, מחליק עליו את עיניו מדמיין עמו שם.
לפתע הוא ראה נער ונערה.
הנער שכב על הנערה והיא צחקקה מעט.
היא קדמה את ראשה לפני הנער ונישקה אותו.
הוא העביר את ידיו על ביטנה וגבה.
שנים העמיקו את הנשיקה.
'רואים שהם אוהבים אחד את השני' חשב ביל וחייך חיוך קטן.
הנער והנערה נעמדו וביל שם לב שהנער הוא לא אחר מאשר אחיו התאום, טום.
'חח, אולי טום סוף סוף מצא מישהי להשקיע בה את האהבה שלו' הוא חשב.
הוא הביט על הנערה מנסה לזהות את תווי פניה.
אבל המרחק עשה את שלו והוא לא הצליח לזהות אותה.
את אותה הנערה.
את הרמיוני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Noam's Love
