החיים, זה קורה...

פרק 1:

~~~~~~

ביל שוטט ברחבי מסדרונות הקומה השביעית בבית ספרו, הוגוורטס.

בידו תיק צד בצבע חום ובתוכו כמה פריטים מקרקשים.

הוא הגיע לקיר חלק שלידו היה תלוי שטיח, ובו 3 טרולים, לבושים בטוטוים וורודים, ורוקדים בלט.

הוא עצם את עיניו וחלף על פני הקיר 3 פעמים וחשב במוחו:

'אני צריך מקום שבו אני אוכל להחביא את הדברים שלי...'

'אני צריך מקום שבו אני אוכל להחביא את הדברים שלי...'

'אני צריך מקום שבו אני אוכל להחביא את הדברים שלי...'

אחרי שחלף על פני הקיר 3 פעמים הוא פקח את עיניו.

למולו נתגלתה דלת גדולה וידית נחושת קטנה.

הוא אחז בידית ונכנס לחדר גדול.

בחדר היו ערימות של ספרים, בקבוקי שיקויים ריקים, ניסויים כושלים, מטאטאים שבורים, ושולחנות וכסאות שכושפו.

במהירות הוא נכנס לאחד המעברים הצרים במבוך הפריטים המוחבאים שבחדר.

הוא רץ עד לקצה הרחוק ביותר מהדלת ומצא פינה שבה עמד שולחן גדול וחרוך.

הוא הניח את תיקו בזהירות על השולחן ופתח אותו מוציא ממנו ברשרושים את כל תכולתו.

קרמים לשיער, ספריי, ג'ל, בושם, דאורדורנט, אפטרשייב, מסרק ומייבש שיער.

כשהביט על המייבש נזכר ביומו הראשון בסמטת דאיאגון  כאשר הודיעו לו שכשיכנס לשטח בית הספר מכשירי המוגלגים שלו ישתגעו.

~פלאשבק~

"בוקר טוב תום" צחק אדם גבוה ומוזר למראה שנכנס למסבאת 'הקלחת הרותחת'.

"בוקר טוב מר. וויליאמס" חרחר תום והגיש לוויליאמס כוס משקה של וויסקי אש.

"הוו לא היום תום ידידי" צחק וויליאמס בקול "היום אני מלווה שני תלמידים חדשים. להוגוורטס".

"הוו אם כך תרצה תה או קפה, מר וויליאמס?" שאל תום וקד קידה.

"לא תודה, אני ממש רק עובר כאן, יום נעים תום" חייך מר וויליאמס ועלה במעלה המדרגות לכיוון מגורי המסבאה.

"ביל!! טום!!" דפק מר וויליאמס על דלת מספר 6.

"מה!?" ענה קול צעיר והדלת נפתחה.

"בוקר טוב טום, היכן ביל?" שאל מר וויליאמס בחיוך ונכנס לחדר.

"שם" הצביע טום לכיוון חדר האמבטיה.

מר וויליאמס התקדם לחדר האמבטיה ודפק קלות על הדלת.

"בן, הכל בסדר שם?" הוא שאל כאשר נשמע רעש חזק של משב רוח.

"כן כן" נשמע קולו של ביל ואחרי כמה שניות המנעול סובב וביל יצא החוצה.

"הוו נערי היקר איזו תסרוקת.. מעניינת" אמר מר וויליאמס שהתאפק לא לפרוץ בצחוק מתגלגל.

"ידעתי!" אמר ביל ונכנס בחזרה לחדר האמבטיה.

הרעש של מייבש השיער ותרסיסים שונים נשמע,

עד שביל יצא בשנית עם שיער חלק שהונח בצורה מושלמת על כתפיו מתחת לכובע גרב שחור.

"פשוט אל תגידו כלום וזהו" ביל גלגל את עיניו והרים את תיקיו.

הם התקדמו לכיוון היציאה מהמסבאה.

"ביי תום!" נופפו השניים לתום, הבעלים, ואילו מר וויליאמס הסתפק בהנהון קצר ויצא.

השלושה המשיכו לרדת לעומק הסמטה ועברו ליד כל הדוכנים שעברו בהם גם יום לפני.

הם כבר קנו את כל מה שהם היו צריכים לקנות.

שרביט, מטאטא, ספרים, קדרות, מבחנות, תיקים וחיה.

טום קנה עכברון קטן ולבן וביל קנה ינשופון קטן ולבן.

תיקו של ביל החל לרטוט מעט, אך הוא לא יחס לכך חשיבות רבה מדי.

'בטח מהלבנים..' הוא חשב והמשיך לצעוד אחרי מר וויליאמס.

ככל שהעמיקו לשדרה כך תיקו רעד יותר.

כשפתח אותו, לבדוק מדוע הוא רועד, מייבש השיער השחור שלו קפץ החוצה והחל לרוץ המעגלים.

"נערי, חפצי מוגלגים לא רגילים לסביבת קסם" חייך מר וויליאמס ובהינף שרביט מייבש השיער הפסיק לקפוץ וחזר לשכב בתיקו של ביל.

~סוף פלאשבק~

הוא מאוד אהב את היום ההוא, כי באותו היום הוא ראה את עולם הקסם במו עיניו.

קוסמים, מכשפות, גמדונים, ואפילו גובלינים.

אבל הוא לא כל כך אהב אותו כשהוא וטום הגיעו לבית הספר.

תחילה קבלו אותם בברכה לבית גריפינדור אבל לאט לאט החברה התרחקה מביל והתקרבה עוד יותר לטום.

היה זה בסך הכל השבוע הראשון שלו וההשפלות כבר חגגו.

ביום השני מישהו הוריד את מכנסיו באמצע המדשאה וחשף את הבוקסר הלבן עם הלבבות האדומים והגולגולות השחורות שלו.

וביום השלישי כמה ילדים לקחו את תיק הלימוד שלו ותלו אותו על הפסל שהיה תלוי בראש מגדל האסטרונומיה.

במשך כל היום הוא אסף את חפציו שעפו בכל שעה עגולה מהתיק.

ועכשיו הוא נכנס לחדר הנחיצות ומחביא את כל הפרטים האישיים שלו כמו בכל תחילת שנה.

את מייבש השיער הזה הוא הכין בשנתו השלישית בעזרת כישוף שמצא בספר "מוצרי מוגלגים לקוסמים".

כאשר סיים להחליק את שיערו ולהניח על ראשו את כובע הגרב שלו יצא שוב אל מסדרון הקומה השביעית.

מעגל חבריו המצומצם היה מעגל חבריו היחידי כיוון שגם בעולם המוגלגים לא אהבו אותו כל כך.

ועכשיו בשנתו השישית, הוא עדיין לא מצליח לקשר קשרי חברות עם עוד תלמידים.

"בן" קרא ביל לעבר דמות גבוה שעמדה בקצה המסדרון.

"ביל" חייך בן, נער גבוה בעל שיער שחור מסודר בקוצים ועיניים ירוקות.

"אתה בא לאולם הגדול?" שאל בן.

"לא נראה לי, כבר התרגלתי לדלג על הארוחות שפותחות את השנה, כל שנה יש מין השפלה גדולה בארוחה אז אני אוותר" חייך ביל.

"נראה לי שהשכבה שלנו התבגרה מאז, תנסה שוב" ניסה לשכנע אותו בן.

"אתה חושב?" שאל ביל בחשש בעת שהתקדמו אל האולם הגדול.

"אני בטוח" חייך בן.

"אוי סליחה" אמר ביל שבדיוק התנגש בנערה בעלת שיער חום ועיניים חומות, גבוה ורזה שכנראה הייתה גם בדרכה לאולם.

"זה בסדר" היא חייכה והמשיכה לרוץ לכיוון האולם.

"רואה, אנשים נחמדים אלייך" המשיך בן במסע השכנוע שלו.

"אם אתה אומר" אמר ביל ולא יכול היה שלא לחייך.

ביל ובן התקדמו לכיוון שאר חבריהם שישבו במרחק מה מהם ליד השולחן של גריפינדור.

"תראו תראו בוקר טוב קיפוד קאופליץ" צחק דניאל, תלמיד מבית סלית'רין.

"אל תגיב פשוט תמשיך ללכת" מלמל בן לאוזנו של ביל ונופף קלות לעבר דמות נמוכה מעט בעלת שיער חום וחלק עד הכתפיים.

"מה קורה גיאורג" קרא בן אל אותו הנער שפינה להם מקום על הספסל.

"היי קאופליץ מדברים איתך!" צעק לעברו דניאל.

ביל נאבק בתוכו לא להסתובב ולצעוק לעבר דניאל קללה עסיסית או שתיים.

הוא התיישב בין גיאורג לבן וחייך אל שאר חבריו גוסטב, גרי וג'יימס ואחיו טום.

משהו נחבט בראשו בחוזקה.

הוא העביר את ידו על כובעו ואצבעותיו פגשו בסוכרייה גדולה על מקל שנדבקה אליו.

פרץ צחוק גדול נשמע מבית סלית'רין ומיד אחריו החלו קריאות רמות מאזור מקום הישיבה של ביל וחבריו.

כמה שניות אחר כך אוכל עף באוויר וכל האולם הגדול הצטרף למלחמת אוכל אחת גדולה.

"שקט!!" נשמע קולו של דמבלדור, מנהל בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות.

שררה דממה מפתיעה באולם וכולם התיישבו, מרוחים באוכל וקצפת, על הספסלים.

"שהתנהגות זו לא תחזור על עצמה" אמר דמבלדור בקולו השליו והחל שוב לברך את כולם על שובם או את תלמידי השנה הראשונה,

 על בואם להוגוורטס.

ביל סיים לאכול את הארוחה בזריזות והודיע לכולם שהוא חוזר למגדל הבית שלהם לפני ששוב תתחיל מהומה בגללו.

הוא עבר בשנית ליד דניאל וזרק כלפיו קללה עסיסית בשקט ויצא מהאולם מאושר.

הוא הגיע לבית גריפינדור אל התמונה של האשה השמנה.

"אוו הערב הלכת לארוחה ביל" היא חייכה.

"איך היה!?" היא שאלה ברוב תומה.

"כמו בכל שנה" הוא צחק ביובש.

"טוב יקירי אומנם אני מכירה אותך אבל סיסמא זו סיסמא" היא חייכה.

"פולי אינקיטאטם" הוא חייך אליה בעצב ועבר בחור שמאחוריה.

הוא התיישב בספה הקרובה לאח הבוערת ולקח לידו עט נוצה וגיליון קלף.

הוא החל לרשום באיטיות ובדיוק רב:

אני עומד כאן על הגג,

מביט למטה,

אל האינסוף,

אל המוות,

אל העולם שאחרי,

אל המקום שבו אולי יהיה לי טוב.

והלילה,

אני אלך ולא אחזור,

והלילה,

אני אשכח ולא אזכור,

שהלכתם,

שפחדתם,

לקבל אותי כמו שאני,

גם עם הטוב וגם עם הרע...

אני מוכן ממש על קצה המעקה,

חלק אחד,

רוצה להמשיך לחיות,

והחלק השני,

כבר לא רוצה להיות,

מה עושים כשהגוף מתחלק לשני צדדים?

מה עושים כשאת הכול מאבדים?

אני את התשובה לשניהם לא מצאתי,

ובגלל זה אני כאן...

והלילה,

אני אלך ולא אחזור,

והלילה,

אני אשכח ולא אזכור,

שהלכתם,

שפחדתם,

ולא באתם,

לתת לי יד ולעזור...

ידיי פרושות לצידי גופי,

והרוח החמה מנשבת על פניי,

דמעותיי יבשו מזמן,

ואני רק מתעכב.

'תעשה זאת כבר' אומר מוחי,

'תשוב אל אהוביך' אומר לבי,

שני קולות מנוגדים,

אבל חיים באותו גוף...

שניהם בראשי מהדהדים,

ואני!?

אובד עצות.

ושוב באה המרירות ושוב אני מרגיש לבד יותר מאי פעם...

והלילה,

אני אלך ולא אחזור,

והלילה,

אני אשכח ולא אזכור,

שהלכתם,

שפחדתם,

ולא באתם,

כשידעתם,

שאת חיי אני אגמור...

הוא הביט בנייר הקלף גאה ביצירתו, מחובר אליה כל כך.

הוא קיפל את הנייר בצורה מדויקת ותחב אותו אל כיס הג'ינס שמתחת לגלימת בית הספר שלו.

נשמעו רעשים וחור התמונה של בית גריפינדור נפתח.

כולם נכנסו צוחקים ושמחים והתקדמו אל עבר שאר הספות.

ביל קם במהירות והלך לכיוון המדרגות שמובילות לחדרי המגורים של בית גריפינדור.

"אווץ'" הפעם היה תורו של ביל ליפול.

"אויש ביל, אני כל כך כל כך כל כך מצטערת" אמרה אותה הנערה שבה נתקל מקודם בקול מתנצל.

"אתה בסדר?" היא שאלה אותו כאשר לחייה סמוקות כמו זוג דובדבנים אדומים ובשלים.

"כ.. כן.." הוא מלמל וחייך חיוך קטן.

"טוב, מצטערת" היא אמרה בחיוך והמשיכה אל עבר הספות שם ישבו חברותיה ועוד כמה נערים משכבתם.

'היא זכרה את השם שלי' הוא עקב אחריה בעת שטום ניגש והתחיל לדבר על מבחני הקווידיץ' שיערכו מחר.

"ביל? הלו? אתה כאן?" נופף טום מול פניו.

"מה? אהה כן, אני עולה לישון" אמר ביל והפנה את גבו לאחיו ועלה למגורי הבנים.

הוא נכנס אל החדר הגבוה והקריר.

מיטות האפריון נראו תמיד כל כך נוחות.

ביל פשט את בגדיו וגלימתו ולבש בוקסר שחור וחולצה שחורה פשוטה.

הוא הביט בסיכה שנצנצה על שידתו.

'למה אני?' זה מה שהוא שאל כאשר ינשוף הדואר הביא את הסיכה בתוך מכתב רשימת הציוד שלו, לשנתו השישית.

הוא לקח את הסיכה לידו והביט על סמל ביתו האדום זהוב, על האריה ששאג ועל שתי האותיות שבלטו בפינת הסיכה- G.G.

שתי האותיות האלו הן קיצור שמו של אחד ממייסדי הוגוורטס, גודריק גריפינדור.

ביל החזיר את הסיכה בפשטות אל השידה.

הוא התהפך לצידו השני ונרדם.

~~~~~~

מקווה שנהנתן ו... תגיבו^^