החיים, זה קורה...

ועוד משו:

לפרסם במקביל כמה פיקים? או כל פעם אחד?

~~~~~~

פרק 3

POV נעם (אני):

כשנגמר השיר נזכרתי במשהו פתחתי את התיק שלי ונתתי לביל בוקסר שלו.. הוא חייך בטירוף..

ואז אין לי מושג מאיפה זה בא הוא חיבק אותי!!

ואז נזכרתי שהוא עושה את זה לכל אחת ששרה איתו.

חיבקתי אותו בחזרה ואז כשבאתי לרדת מהבמה נכבו כל האורות.

החזקתי לביל חזק את היד חזק.

יש לי פחד מחושך מלפני 3 שנים מאז שראיתי עם חברות בית השעווה.

וחוץ מזה כשהייתי בת- 12 נאנסתי. בלילה.

כשיצאתי מבת מצווה של חברה כי לא הרגשתי טוב, ראיתי מישהו, הוא שאל אם אני בסדר ואמרתי שכן, הוא נתן לי

כוס מים, והייתי כל כך תמימה ושתיתי, ובפנים הוא שם לי את סם האונס.

אני מאוד שמחה שאני לא זוכרת כלום, כי אני לא רוצה לזכור כזה דבר, אבל חלק מהמוח שלי ריק בקטע ההוא כי

אני לא יודעת מה קרה לי.

מה שאני כן זוכרת זה שהיה לו קעקוע בצורה של AB במחובר על הצוואר.

ביל החזיק לי את היד חזק,'יכול להיות שגם הוא פוחד??'.

POV ביל:

היא הביאה לי מתוך התיק שלה בוקסר עם תמונה שלי.. איזה חמודה!!

בלי לחשוב ממש חיבקתי אותה.

היא ליטפה לי את הגב והתנתקנו.

לפתע נכבו האורות והרגשתי יד לוחצת לי על היד. זאת היתה היא.

ניסיתי לדבר אל המיקרופון אבל הוא לא עבד.

הצרחות מהקהל לא נפסקו אבל עכשיו הצרחות היו יותר מבואסות.

החזקתי לה את היד חזק.

אני לא מת על החושך רק אם אני ישן, אני תמיד רואה כל מיני קטעים מהעבר שלי, צללים בתוך החושך וזה לא ממש נחמד, אני מפחד מחלקם.

לא ראיתי את טום גוסטב אוו גיאורג, היה חשוך מדי.

פתאום מישהו כיסה לי את העיניים ומשך אותי אחורה.

היד שהחזיקה בי, החזיקה אותי יותר חזק, היא ממש פחדה.

לא ראיתי כלום שמעתי מכוניות והבנתי שיצאנו החוצה.

POV נעם (אני):

 מישהו כיסה לי את העיניים ,לא שהיה צריך היה מספיק חשוך, ויצאנו החוצה.

ניסיתי להתנגד ורק אז שמתי לב שאני מחזיקה מישהו ואני שומעת מישהו מדבר וצועק אבל אני לא מבינה מה הוא אומר.

ואז נזכרתי שאני מחזיקה את היד של ביל.

ניסתי לומר לו משהו אבל אני לא יודעת גרמנית אז פשוט אמרתי את השם שלו, יותר נכון צעקתי.

"ביל" והוא עשה לי לחיצה קטנה על היד לבדוק אם אני קראתי לו.

משכתי אותו אליי והחזקנו אחד את השני לא רואים כלום באמצע הלילה.

הכניסו אותנו למכונית ונסענו.

הוציאו אותנו למקום מצחין, והושיבו אותנו על כריות גדולות ורכות.

הורידו לנו את כיסוי העיניים ולאט לאט ראינו איפה אנחנו.

היינו במין מרתף נטוש, מוזר וכמו שציינתי קודם מאוד מסריח.

ראינו שלושה אנשים גדולים ושרירים עם כובעי גרב על הראש.

ביל ניסה לדבר אליהם בגרמנית וראה שהם לא מגיבים.

אני דיברתי בעברית והם הסתכלו עליי ואמרו "תסתמי את הפה".

ביל הסתכל עליי וראה שאני מבינה מה הם אומרים..

"מה הם אומרים" הוא שאל אותי באנגלית. (כל פעם כשאני וביל נדבר זה יהיה באנגלית אלה אם כן אני אגיד אחרת^^)

"שאני אשתוק" אמרתי לו וצחקנו. הוא כזה יפה כשהוא צוחק.

"תסתמו את הפה" צעק לנו אחד מהגורילות שישב בשולחן לי הכריות שלנו.

"אני ביל" הוא אמר לי.

"אני יודעת" אמרתי לו והצבעתי על החולצה שלי. הוא צחק.

"אני נעם" אמרתי לו.

"שם יפה" הוא אמר לי וחייך חיוך כובש (ולביל יש חיוך כובש!!)

לפתע בא אחד מהגורילות ולקח את ביל והשאיר אותי לבד...

~~~~~~ 

מקווה שנהנתן^^

אממ.. תגיבו!?