אין יום יותר חרא מהיום!!
הנה וואנשוט שכתבתי, תגיבו אם באלכן..
~~~~~~
איך זה מרגיש!?
איך זה מרגיש כשהכול מבפנים נהרס?
מתמוטט?
סוגר וחונק?
לא נותן מנוח.
כל הזמן התחושה שהזמן הולך נגמר,
שמחר כבר לא תהיו כאן,
בשביל לחבק, לצחוק לעודד.
להיות החברות הטובות שאתן.
אני כל כך אתגעגע,
ואני אבכה בלילות,
הכל כדי לזכור,
אתכן,
חברותי היחידות.
צלתן אותי מטראומת בית ספר לא מקבל,
ילדים דוחים ומרוחקים,
שצועקים 'פריקית' 'מוזרה',
ואתן משיבות איזה קללה ואומרות עד כמה אני מדהימה.
אני בחיים אל אשכח את כל מה שעשיתן בשבילי,
ואני בכלל לא אשכח,
שלא רציתן לעזוב אותי,
אבל הנה היום כבר קרב,
וכולכן הולכות,
משאירות אותי לבד.
בלי אף אחד.
אולי רק הפעם,
אני אנוכית.
אני רוצה אתכן לצידי.
אתן החברות שלי ושום דבר לא יחליף אתכן.
אתן כמו אוויר לנשימה,
אתן המכסה לסיר הגדול של החיים שלי,
אתן מה שמחזיקות אותי כאן,
בעולם הזה.
ובלעדיכן?
הכל יעלם.
~~~~~~
הסיפור המלא שמאחורי הוואנשוט:
אני ועוד 4 חברות שלי.
החברות הכי טובות ב ע ו ל ם.
באמת.
למרות שהכרנו רק שנה שעברה אנחנו חברות ממש טובות.
כל השנים שלא הכרנו מרגישות לי עכשיו כמו פיספוס אחד גדול.
עכשיו, חברה אחת שלי עוברת לתיכון מדעים ביהוד.
חברה שנייה שההורים שלה גרושים עוברת עם אבא שלה לרשל"צ ועם אמא שלה לעין גדי.
החברה השלישית, עוברת לגור בארצו הברית, ולהישאר שם.
עכשיו נשארנו רק אני והחברה הרביעית,
ואנחנו מרגישות שאם נאבד אחת את השנייה נתמוטט לגמרי.
אתמול פשוט דיברנו ובכינו.
אני מרגישה כל כך רע שעכשיו זה רק אני והיא ולא חמשתנו.
עכשיו אנחנו שתינו, נשארנו עם חרא כיתה, חרא שיכבה וחרא מורות.
וכל כך רע לנו.
עכשיו אנחנו נצמדות אחת אל השנייה.
אנחנו לא נוכל לעזוב.
ואני והיא כל כך לא רוצות שהרגע שהן יעזבו יגיע.
אבל במקום זה הוא רק מתקרב בצעדי ענק אלינו.
מקווה שהסברתי את עצמי טוב.
ואני מקווה שהחיים שלכם, מאירים לכם פנים,
ולא כמו לי,
מעיפם כאפה מצלצלת וצוחקים.
לילה טוב 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Noam's Love
