טוב אז ככה ...
לפני שבוע בערך נכנסתי לבית חולים כי שתית יותר מידי ... :S
מסתבר שאחוזי האלכוהול שהיו לי בגוף הגיעו ל277 שזה מטורף ובאמת אין לי ממש מושג מה זה אומר אבל אני יודעת ששבוע אחד לפני הגיעה לבית חולים מישהי
עם 271 אחוזי אלכוהול והיא נכנסה לכומה...
וגם הרופאים אמרו לי שהיה לי מזל שלא נכנסתי לכומה או שקרה לי משהו אחר.. בכל אופן עכשיו אני מחוץ לבית חולים שזה טוב מאוד כי יותר מידי בדקו אותי שמה.. בדקו כמה אני אוכלת ושותה ואך אני מתנהגת וביום שרצו לשחרר אותי שלחו אותי לשלוותה.. (שוב ) למרות שהפעם זה לא בגלל שרצו אלה בגלל שהם חייבים..
לצערי זאת לא הפעם הראשונה ששולחים אותי לשלווטה אז כבר התחילו לחשוב אולי היא אנורקסית? או אולי היא אובדנית?
בכל אופן יצאתי מזה דיי טוב כי אולי אני לא טובה בלכתוב מה אני מרגישה או חושבת אבל אני יודעת לסובב אנשים עם הדיבור שלי...
(אני לא מנסה להשוויץ פשוט מודעת לעצמי)
אז.. אחרי שנפגשתי שוב עם רוב המלחקה של הנוער ו3 פסיכולוגים שונים דיברו איתי כולם הגיעו למסכנה שאני בסדר..
אז שיחררו אותי... אבל יש בעיה קטנה אחת.... אני במעקב חלקי... עכשיו כל דבר הכי קטן שאני יעשה ..
ישר שלווטה יש לי כבר חשש לאנורקסיה ואובדנות ( אני ממש לא אובדנית)
אז אני לא ממש יכולה להרזות בקיצוניות כי אמא שלי גם ככה שמה לב שהרזתי לאחרונה אז עם אני ארזה עוד זה היה לא טוב...
אני מנסה למתן את עצמי עכשיו.. לרדת יותר לאט ובטוח... אבל לא לעלות... ככה אני גם ארזה וגם אמא שלי לא תשים לב כי היא גם ככה לא שמה לב..
כאילו היא שמה לב שירדתי רק אחרי... איזה 10 קילו ככה.. בזמן שחברים שלי שמו לב על הקילו ה3-4
בכל אופן עכשיו אני אצל בנות דודות שלי קצת מתרחקת מהבית.. אני פה מאז הבית חולים לא עברתי בכלל בבית..
פשוט נמאס לי ממנו
אך אפשר לחיות במוקום שנקרא "בית" אבל לא להרגיש שם בבית ?
לא נוח לי שם אני לא יכולה להיות עצמי.. הכל שם ריק ומפחיד..
עם אני כבר בבית אז אני אהיה שם לבד כי אמא שלי עובדת כל היום וחוגגת כל הלילה....
אני גרה עם סבתא שלי ואמא שלי..
אבל גם לסבתא שלי יש חיים וגם אותה לא רואה ואנחנו בכלל בריב אז אני גם לא מנסה לראות..
כאילו שנכנסתי לבית חולים.. אמא שלי בקרה אותי פעם אחת... וסבתא שלי הרימה לי טלפון פעם אחת ... וזאת היתה שיחה כל כך מביכה .. באמת חבל שהיא התקשרה בכלל...
יאוו אני נשמעת מסכנה אבל אני לא מסכנה או משהו טוב לי, פשוט מחוץ לבית. עם החברים ותודה לאל מסתבר שיש לי חברים...
לבית חולים הגיעו כל כך הרבה אנשים ועוד אנשים שלא ההיתי מצפה מהם לבוא .. והם באו בלי שאני אצתרך לבקש בכלל ואנשים בכו ודאגו לי ..
וכמה שזה מוזר הרגשתי טוב עם זה.. לדעת שלאנשים אכפת ממך... זה היה חסר לי.. אני חושבת שבגדול כל ההתנסות הזאת היתה לטובה כי אני יצאתי בסדר..
וגילית על החברים שלי כמה דברים שלא ידעתי קודם.. אז אני קצת שמחה וקצת עצובה שזה בדיוק איפה שאני צריכה להיות עכשיו...
בכל אופן חשבתי קצת עכשיו ואני מדברת כל הזמן על הדיאטה וכמה אכלתי או שתיתי.. ולא על עצמי ובטח קצת קשה להתחבר על בן אדם שלא יודעים אליו כלום..
אז רציתי לשתף קצת..
ועכשיו לחדשות הכי טובות שקרו לי בשבוע האחרון... ירדתי .. !!!!!! האומנם רק קילו... אבל עדין.. נשקלתי ואני 54
יש!!!!!!! משהו שהו טוב ורק טוב בלי צד רע..איזה כייף...
טוב זהו זה יפות... מקווה שהיה לכם יום נפלא ושבוע מדהים ותהנו מהחופש כי הוא עומד להיגמר .... בי :)