עוד דף בחיים

אז זה החיים מעכשיו , כבר אין דרך חזרה כנרא...

אבל זה בסדר באמת . אם זה מה שיעשה אותי מאושרת.. אז הכל טוב ....

זה מה אני עושה כל יום

בוקר: 10 קפיפות בטן... אין אוכל

בצפר: 2 בקבוקי מים ולתת למישהו את האוכל והרבה סיגריות כי זה מדכא תאבון

צהריים: אמא לא בבית אז גם אין אוכל ועוד 50 קפיפות בטן

ערב: לאכול מותר עד שש וגם כן סלט או לחם עם משהו קטן... ועוד 40 קפיפות בטן כי צריך 100

ושיוצא לצאת  לרוץ עם חברה.

זה הסדר יום שלי אני מקווה שזה יחזיק עוד הרבה זמן מעמד כי אם כן אני ממש ארזה והכל היה בסדר..

אמא יודעת שאני שותה ומעשנת...

אבל זה יצא יותר טוב ממה שחשבתי.. היא מרשה לי לשתות כי היא יודעת שאין לה ברירה וגם לעשן.. בערך...

למרות שהיו לנו קצת ריבים בקשר לזה.. ולא ממש הלכנו מכות אני לא ילדה מוכה.. אבל זה היה אלים..

דברים בקטנה כמו לזרוק צלחות או ספרים אחת על השניה או כפה פה ושם אבל זה בסדר ואין לי מה לדאוג כי היא תמיד מצתערת שאנחנו מגיעות לזה ואומרת שהיא לא מאמינה באלימות פשוט לא היתה ברירה...

אני חושבת עליה לא כמו על אמא אלה יותר  כמו על חברה , זה טוב וזה רע..

זה טוב כי היא מבינה יותר טוב ואפשר לדבר איתה ואני יודעת הכל על החיים שלה

אבל זה גם רע... כי היא לא אחרית..  ומספרת לפעמים יותר מידי, אני מרגישה לפעמים שאני צריכה לדאוג לה ...

טוב זהו לבנתיים מקווה שיצא לי לעדכן יותר ביי...