עוד דף בחיים

 זה ממש מתחיל להמאס עלי.. כל הארועים המשפחתיים האלה..

עכשיו חזרנו, והיה זוועה ....

לא הכרתי אף אחד הינו אצל המשפחה של בעלה של דודה שלי..  עכשיו את מי אני מכירה ? את אמא  שלי את סבתא שלי ואת דודה שלי 3 אנשים.. פאקינג 3 אנשים..

וגם הם נו באמת...

אמא שלי.. איכס אני לא אוהבת אותה אני לא סובלת אותה וזה לא בשביל  הצומי פשוט צבועה ומגעילה.. 

סבתא שלי .. כל היום סביב הקטנים וזה הגיוני כי הם קטנים ..

ודודה שלי.. מי רואה אותה בכלל היתה מסביב לאוכל 24\7 וזה היה דוחה..

היה משעמם אף אחד לא שם לב אלי... אף אחד..

אפילו כשחילקו מתנות ... לא שאני צריכה מתנה.. סתם היו שם ילדים יותר גדולים מימני ולהם נתנו מתנה ולא לי..

שחכו שאני גם באה... אז לא קיבלתי כלום.. אוקיי סביר..

ניסיתי לדבר שם עם הילדים.. עכשיו אף אחד לא רצה לדבר איתי כי רצות עלי שמעות שאני מפוקפקת וזה והכל בגללל אמא שלי..

אחת שם שואלת למי יש סיגריה אז אמא שלי אומרת תשאלי את הבת שלי.. וכן אני מעשנת אל אני לא ממש רוצה שכולם ידעו...

ואין לי אפילו למה להתחיל כי זה לא נגמרר....

הכל פשוט היה זוועתי...

אין מושג מה אני עושה עכשיו, הכל חרא ומדכא ועד שכבר הרגשתי טוב.... זה היה חייב לעבור , נכון ?!?!?

דפווווווק אווף אני עצבנית ומתוסכלת.. ואני לא יודעת מה.. פשוט בא לי.. לצעוק והקיא לברוח לרוץ לעשות משהו שיוצא את התחושה הזאת החוצה לעזעזל ..

בא לי לברוח כל כך מהר עד שאפילו הצרות לא יצליחו לתפוס אותי.. ואלה שכבר תפסו פשוט יפלו...

בא לי להיות במקום אחר, אני רוצה את החברים שלי אני מרגישה חלשה ואני ממש צריכה חיזוק ופה בבית... פשוט אין, אין חיזוק אין כלום...

טוב יש , יש כעס, תסכולים, הקאות.. ( ולא מימני) יש צלקות... דברים שלא עוזבים אותך מרוב שהם נוראים..וכבר לא בא לי להתמודד..

לא בא לי להיות הילדה הזאת, שתגדל תהיה אטומה ורצינית קשוחה כי בילדות שלה היא למדה לא לבכות כי היא למדה לא לקטר...  אך אחד לא שומע אותי מקטר רק פה אני מרגישה חופשיה להוציא הכל להגיד כל מה שבראש שלי.. ועדין אני קצת מצנזרת.. למה? ?!!?  פה אני אמורה להיות חופשיה להגיד מה שאני רוצה... אבל זה ממש לא ככה .. אההההההההההה-ה-הה-הה-ה-הה-ה-ה-ה-ה-ה-ההה-הה-ה-הה-ה-ה-ה-הה-ה-ה-ההה-ה-ה-ה-ה-הה-ה-ה-הה-ה-ה-ה-ה-ה-הה-ה-ה-ה-ה-הה-ה-ה-ה-ה-הה-ה-ההה-הההה-ה-הה-ה-ה-הה-

אני רוצה לבכות, אני רוצה שיסימו לב שקשה לי... אני רוצה להיות פעם אחת זאת שתופסים ולא זאת שתופסת, להיות זאתתשצריך לתמוך בא כי כרגע זה לא המצב... אף אחד לא תומך.. לא החברים ולא המשפחה.. או לפחות מה שנשאר מימנה.. היחדיה שתמכה בי מתה לפני שהכרתי אותה .. איכס איזה מצב מחורבן .. אני אפילו לא יכולה להסביר.. וגם הכתיבה שלי עכשיו מחורבנת והכל נמצא בשרותים... נשבר לי..

אני חושבת על לפרוש לדוקים.....