שיט,נתקעליהמקשרווח:C

 אני מרגישה כאילו העולם חרב עליי...

החברים שלי לא תומכים בי ואלוהים יודע עם הם בכלל חברים אמיתיים.

אני שומרת הכל בבטן.

אני רק צריכה לפרוק.

לספר למישהו או שלפחות יהיו איתי כשאני בוכה.

אני לא רוצה להיות יותר לבד...

ההורים שלי מקשים עליי יותר מתמיד...

לאכול אני לא יכולה בלי שיטיפו לי.......

אני מתפוררת.

"החיים הם הרבה תקופות רעות. המוות הוא הסוף הטוב."

עד הפעם הבאה...

שוש...♥

 אחותי באה...

אני מקווה שלא נריב ונהיה ביחד.

עידוכון מאוחר יותר.

מחקתי חלק מהפוסט עקב חשיפת יתר...