האסקפיזם הפוסט- מודרני

הקטע הזה נכתב בהשראתה של תמונה מדהימה שלצערי, אני לא מצליחה למצוא כרגע, אבל אם אמצא אותה, אעלה אותה.

אשת קרח:

אשת קרח, את קפואה לרגשות.

מתהלכת בעולמך הקפוא, יער עד של שלג.

את כמהה לחום, עיניך תרות אחר אותה שמש במרומים, ואת תמיד תוהה איך יכול להיות שהיא כל כך גדולה, ואת אינך רואה אותה.

את קפואה מבפנים, פסל קרח מעוצב יפה, חלול.

את זקוקה לעזרה, אך לעולם לא תודי בכך.

את רוצה לבעור, להרגיש את ההתלהבות, החום.

הקור והאיפוק כבר מאסו עליך. ואת עליהם.

את משוטטת, עבודה, מחפשת בין פתיתי השלג, מקור קטן של חום, של נחמה. אבל את אשת קרח.

ואף אחד לא רוצה אישה קפואה.