לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

My Whole Thought.



כינוי:  Jane.

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2008    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2008


איזו ילדותיות,

איזו יומרה לחשוב כך,

איזו תחושה קשה.. לדעת את זה, לקבל ולהגיב בצורה קרה כל כך.

ורק עכשיו אני קולטת,

כמה שטחיות סבלתי במשך שנתיים.

 

כסף חשוב לכולם באותה המידה,

את מוכנה רק לרגע להיכנס לראש שלי ולא להתעסק, כמו בכל יום אחר, רק בעצמך?

לא העלית על הדעת שאולי אמרו לי לעשות ככה ואני עשיתי?

זו תחושה מעורבת בכעס ודחייה.

 

עוד.. 9 ימים? 8 ימים?

מתחילה סוף סוף לאבד טיפה את תחושת הזמן,

ולא יכולה שלא להפסיק לחשוב, בכל שעה, בכל דקה..

איך אתה מסתדר עכשיו.

 

 

נכתב על ידי Jane. , 31/7/2008 13:46  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



they know exactly what we're here for


שבועיים. 14 יום.

אולי קצת יותר, אבל אני לא מאמינה שפחות.

ובעצם מה כבר נשאר לומר?

אני נשארת פה,

my mouth is dry with words i cannot verbalize

מנסה לנתח מילים, מנסה לנתח כל עצם שזז.

 

ובמבט מהצד זה נראה כל כך ילדותי, חסר סיכוי, אפסי.

במבט מהצד כל האובססיה, החיפוש אחר הריגוש נראה כל כך מיותר.

אתה שם, אני פה, בארץ, מחכה..

 

ובעצם נשאלת השאלה מה לעזאזל יכול לקרות אחרי השבועיים האלה?

זה כאילו שאני מצפה שהוא ירד מהמטוס, יושיט את ידו לשלום וילחש באוזני דברי אהבה סתמיים.

כל הדרמה הזו לא תתממש, לא תוגשם לעולם.

הוא שם לב, אני שמתי לב, לא הייתי צריכה לבקש בכלל.

 

הלוואי, הלוואי הייתה דרך שבה השבועיים יעברו מהר,

הלוואי הייתה דרך שבה נהיה לבד לגמרי,

מסוגלים להסתכל זה לזה בעיניים.

הלוואי הייתה דרך שבה יכלת להכיר אותי, לדעת מי אני בכלל.

 

כי אני קיימת, ואני פה מחכה, ומשדלת להעביר את שאר החופש כמו שביקשת.

להנות ממנו.

 

don't look up

just let them think

there's no place else

you'd rather be



נכתב על ידי Jane. , 26/7/2008 14:10  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



21.


מעורר רחמים של ממש,

בכל יום מנסה למצוא משהו אחר, העיקר לא לחשוב.

להתקדם, להתקדם, להתקדם.

לא לחשוב על השאר,

לשמור על קשר ועם זאת לא לספר כלום.

לאהוב את עצמך כפי שאת ועם זאת להמשיך לקנות דברים,

שאת יודעת כבר מראש שלא תשתמשי בהם.

 

אני עדיין לא מרגישה געגוע חזק, כזה שיגרום לי לכאבי בטן נוראיים,

אבל זה ממש קרוב.

 

זה די ידוע, שהחלומות מושפעים מהמחשבות של היום.

ואני כל כך מפחדת לחלות, אני כל כך מפחדת מהגילוי,

אני מפחדת רק מלחשוב על זה.

 

 

עוד 21 יום. רק עוד 21 יום.

 

נכתב על ידי Jane. , 19/7/2008 09:05  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

2,534
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לJane. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Jane. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)