My Whole Thought.

Far far away, no voices sounding, no one around me and
you're still there
Far far away, no choices passing, no time confounds me and you're still there

ואין לך מי שירגיש.

מי שייתן וילך.

להרגיש.

So empty in there,

שמנסים למצוא התעסקויות בעולם,

באחר.

לא מתאים לי לרצות כך,

מעשן, שותה, לא בשבילך.

אני מפחדת להגיד להם.. שאני מפחדת שלעולם לא יהיה בשבילי.

אני חייבת לזכור שהוא לא דמות מספר, לא באמת ההוא, לא באמת הכל.

ולהבין שיש דברים שהורסים - אז למה לא לנסות לתקן?

ואז מה אם אני לא יפה כמותן.

ואפילו אני מתקשה להבין את עצמי.

.In the full moons light I listen to the stream

אני מתגעגעת אליו, שלא קיים.

Over and over,

trying to get up, still ached.

wondering how can I be in the middle of the circle.

And again, without being inclined at all.

If just the confusion wouldn't be so hurt.

I miss to the things I've gotten used to.

To myself.

~

ואני ממשיכה לומר לעצמי שזה רק עוד קצת,

שזה עומד להגמר.

שזה ממש קרוב.

אבל זה כל כך קשה לי להחזיק את עצמי.

אני חייבת. חייבת. חייבת.

כל כך כואב בפנים שם, מבלי שאף אחד יחזיק, יתרום לי קצת זכרונות.

וכבר שנתיים שיש בינינו חומת שתיקה, עוד לא עבר.

ולפעמים זה מציק, אבל אסור.