איזו אכזבה זו תהיה.. אם לפתע אבין שהכל זו סתם הצגה,
או פשוט show off, שמעורבת ברגשות רחמים. איזו סתירה בין הדברים.
והלוואי זה לא היה כל כך קשה.
אני מפחדת לבכות שם, מול כולם. בייחוד מולו.
כי אסור לי.
והייתי כל כך רוצה לעבור, מכאן ומשם.
להכיר עוד אנשים, למצוא איכות במקום שבו כבר איבדתי תקווה.
הייתי רוצה לדבר אנגלית, מבלי לגמגם, עם אותם אנשים שיודעים בדיוק איך זה מרגיש.
בינתיים אין כאב, עוד לא.
פשוט קצת כעס, ציפייה לא מובנת.
ולא הייתה לך שום סיבה לחבק, לשאול, לעזור, לעודד, לחייך אלי.
אבל עשית את זה.
רק שהנר הזה לא ידעך.
How long... how long must we sing this song?
עדיף ולא ארגיש בושה,
על הכעס שבתוכך.
עדיף ולא ארגיש אשם,
על דברים שלא נאמרו מעולם.
ולא יאמרו.
אם רק תרצה.
אני לא אוהבת כשהוא כועס, וזו פעם ראשונה.
ואני מרגישה נורא עם עצמי, למרות שזו לא אשמתי.
רוצה להתנצל מבלי להתפרס.
וההוא ידע.
ולמה הוא בא מלכתחילה, כששמע שגם אני אבוא?
אם רק יכולתי לנסות לפצח את זה.
זה מרגיש קצת מגעיל, הכאב.
אני עוד דקה לוקחת את גלגל ההצלה,
כדי שאמשיך לראות את האור מבעד למים.
וחבל שאמרתי שאני לא מלכתחילה,
כי אני מתחילה,שוב, להרגיש.
וזה מרגיש מפחיד.
חלום אחרי חלום, יום אחרי יום, שעה אחרי שעה.
ירח מלא,
וקצת ממני, קצת ממנו.
אני מפחדת לאהוב?
כל חלום משקף את המצב,
כל בניין, כל חולצה, כל מבט.
הייתי קוראת לזה חולניות,
אבל אני כבר יודעת, שזה מלווה אותי תמיד.
האם אי פעם מישהו הרגיש.. תשוקה?
לא באופן הרגיל,
אלא ממש תשוקה.
תשוקה לרוץ,
תשוקה לדבר,
תשוקה לאכול,
תשוקה לנשום כמו שצריך.
תשוקה לחיות.
וכאילו הכל יכול להתממש,
כי הוא משם - ואני מכאן.
ועוד כמה שנים.. הוא יגיע,
האושר.
-
'סמוכים אחד אל השני'.
הגיע הזמן.
'איך את מרגישה?'.
'תשוקה'.
אני רוצה לחיות. איתך.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
