איזו ילדותיות,
איזו יומרה לחשוב כך,
איזו תחושה קשה.. לדעת את זה, לקבל ולהגיב בצורה קרה כל כך.
ורק עכשיו אני קולטת,
כמה שטחיות סבלתי במשך שנתיים.
כסף חשוב לכולם באותה המידה,
את מוכנה רק לרגע להיכנס לראש שלי ולא להתעסק, כמו בכל יום אחר, רק בעצמך?
לא העלית על הדעת שאולי אמרו לי לעשות ככה ואני עשיתי?
זו תחושה מעורבת בכעס ודחייה.
עוד.. 9 ימים? 8 ימים?
מתחילה סוף סוף לאבד טיפה את תחושת הזמן,
ולא יכולה שלא להפסיק לחשוב, בכל שעה, בכל דקה..
איך אתה מסתדר עכשיו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
