הם כולם התקבלו. כולם הצליחו.
אנשים שלא חשבתי שיכולתי להעריך יותר - יעריכו את עצמם במקום אחר. גבוה יותר. יקר יותר.
וזה בפנים קשה, כמובן שכן.
אחרי כל ההתלהבות וההסחפות, וההורים שמזכירים.
ולפעמים אני שואלת את עצמי מה הייתי עושה אם הייתי במקומם,
ואני יודעת שלא תהיה לי תשובה.
תסכול, רצון לפרוק את כל העצבים על משהו.
מסתפקת בכתיבה בינתים.
רק המחשבה על אם ולמה מייגעת מבפנים, שורפת.
רוצה רק לרגע ללבוש את המסכה הנוצצת,
מבחוץ זוהרת, מבפנים קצת דוקרת ושמרנית.
ולפעמים אני חושבת שזה פשוט כל כך מרגיע לדמיין.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
