לא יודעת, איך.
ואם בכלל ניתן.
אנשים מתנפצים מול עצמם. יום אחרי יום.
ואת שותקת.
ואפשר לחשוב שהכל נגמר בצורה המושלמת, כולם שמחים, כולם כל כך שמחים.
אפילו לא חשבתי ל..כבוד.
Being with all these noises never seems to be easy.
And I haven't even tried to brush my heart against your hands,
haven't even wished.
Sometimes it seems as if it doesn't matter how hard you die - you'll always be the same.
Stupid anguish.
אני כואבת את השתיקה של כולם.
מכה אחרי מכה. שותקת.
היא הורסת את עצמה מולנו, שוברת כל פיסה של אנושיות שהתקיימה.
הורסת אותי כל פעם מחדש.
הלוא תמיד נאמר.. שיש להסתיר.
ואיך אוכל לשתוק, כשאני כבר מוכנה, ולא יודעת איך.
כל כך הרבה זמן לשתוק.
וכבר כמעט לא נשאר לי לעצמי, וזה רק התחיל, ואין איך להמשיך מפה.
איך. אוכל. לשרוד.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
