ומי כך ידע שיקרה,
שאדבר ואוהב.
השבוע לא הייתי אני. ואהבתי כל כך.
התוכל להמשיך ולהציל אותי מעצמי?
והכל נראה כל כך ריק ורדוד עכשיו,
אתה מחפש טעם להמשיך,
מחפש סיבה. ומשתדל שלא לשקוע.
זה כמו..להיאחז כמה שיותר חזק,
וכולם מנסים להפריע לך בדרך,
כולם מזיזים אותך,
אבל אתה ממשיך להחזיק.
קיבלת אותי כמו מי שאני, אבל אני לא יודעת איך להמשיך.
אני לא יודעת על מה, למה, ואיך.
לא יודעת מה טוב ומה לא,
לא יודעת אם אלו הזיות - או המציאות.
בזכותך כל העולם הצהוב הזה מקבל תפנית אחרת.
ורק שהחבל לא ייקרע.
זה גורם לך לחשוב - מה אני עשיתי למען האנושות היום? (מלבד לבהות).
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
