אני מתחילה לאבד תחושת זמן,
היום והלילה נראים כל כך דומים, כל כך שונים.
הזועק כבר לא מושך את הרגוע,
הרועש כבר לא מרגיע את השקט.
כל החיצוני הזה כבר לא מתאים בשבילי.
ונמאס לשחק במשחקים שהתוצאה שלהם לא ברורה מראש,
נמאס.
Figure out who I am.
כי זה אתה שצריך להיות המסונוור.
ניסיתי לכשף שם, לבד.
ובאמת שהצליח לי.
אבל אז הגיעו כולם, ושברו הכל, וצחקו.
ניסיתי לכשף שם, ובאמת שהצלחתי,
אבל כולם שם שברו לי את האגו, שביקשתי לוותר.
אני חוזרת ואומרת ושבה לומר, שיכול להיות שאוכל להינצל מעצמי.
אבל הוא רק הורג אותי יותר.
ואני כבר גוססת.
מעולם לא התחננתי יותר לתשומת לב.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
