ואיך הגענו למסקנה, שהכל כל כך צהוב.
ומיוחד ומקסים שאני יכולה להגיד את זה ככה,
מבלי להתחרט.
כבר לא מנסה להעמיד פנים, כמו אתמול.
ואת שם איתו.
עוד שבוע. עוד שבוע.
אנשים כל כך יפים. אך האם טובים הייתה ההגדרה הנכונה?
או שמא ניתן עוד לבחון, עוד לטעום- לטובה?
כל כך טיפוסי ומייגע לחשוב ככה.
אני מנסה לחשוב איך אסתדר, רק בעוד שבוע.
הכל כל כך אפל בפנים,
אני אפילו לא מחפשת תקווה.
וכבר נמאס לי ממשחקים ומנדנדות,משטויות חולפות, מכל זה.
ואני שם, בלי צמה צהובה ואולי גם בלי נדנדה ליד,
מחכה.
הקמטים מראים על הכאב,
הדיבור רק מזכיר לך אותו.
How can I be so sure that he will understand?
מאמינה לחשוב שהתמהמת,
רק כדי להתפעל.
עוד שבוע.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
