Over and over,
trying to get up, still ached.
wondering how can I be in the middle of the circle.
And again, without being inclined at all.
If just the confusion wouldn't be so hurt.
I miss to the things I've gotten used to.
To myself.
~
ואני ממשיכה לומר לעצמי שזה רק עוד קצת,
שזה עומד להגמר.
שזה ממש קרוב.
אבל זה כל כך קשה לי להחזיק את עצמי.
אני חייבת. חייבת. חייבת.
כל כך כואב בפנים שם, מבלי שאף אחד יחזיק, יתרום לי קצת זכרונות.
וכבר שנתיים שיש בינינו חומת שתיקה, עוד לא עבר.
ולפעמים זה מציק, אבל אסור.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
