נהיינו כל כך שונים, כל כך רחוקים.
שטחיות, רבותי, נקראת מילת הקסם,
שגורמת לכולם לגחך במבוכה ולרוץ למראה.
מקסים.
פערים, או שמא.. שנאה?
איך נוכל אי פעם לדעת, מה מרגיש האחר?
כי מכל המשחקים שצמחו, אני לא יכולה אפילו להרגיש אותך.
אפילו לא קצת.
שטחיות, גבירותי, שטחיות.
הגבה כבר למעלה, החיוך מלגלג כרגיל,
ואת אחר כך בוכה, שהשמלה שקנית כבר לא עולה עליך.
לא כמו פעם.
ואיך נוכל להעריך אי פעם את כל הטוהר שהיה?
איך אוכל לנסות לאהוב, כששטחיות היא המרחיקה?
והיית כל כך אינטלקטואל, שחשבתי שהשטחיות לא תדרוך לעולם על מפתן ביתנו.
ביתנו שמעולם לא היה.
נהיינו כל כך שונים, כל כך רחוקים.
והעובדה די ברורה, המטרה כל כך שקופה. ורק אני מנסה לפצח את הצופן הפתור במילא.
גם אני לפעמים שטחית, רק קצת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
