יומן החלומות של אלמה =]

זה מכתב שאין לו כותרת. זה לא מכתב רשמי, מכתב תודה, מכתב הערכה או מכתב אהבה.

נסגרתי. תמיד ידעתי לדבר על מה שכואב לי, מה שמפריע לי, מה שעובר עליי. ועכשיו? כאילו כלום. כאילו מעולם לא ידעתי להמיר רגשות לאותיות וצלילים.

ככה זה כבר חודשיים.

שכחתי איך בוכים, איך מביעים רגש, איך לשחרר לחצים. הכל ננעל בפנים וזה לא מרצוני, כאילו רפלקס של הרגש לנעול הכל בפנים בצורה כזו.

עד לא מזמן הרגשתי חזקה. כאילו לרגש שלי חיים משלו והוא מחליט שהוא חזק.

אני כותבת את המילים האלה, וזה פשוט נראה לי עוד סיפור מהראש. כאילו אנחנו עדיין, כאילו זה לא באמת קרה.

שנפרדנו- בכיתי. בכיתי מכל הלב. בכיתי מכל האיברים בכיתי. בכיתי מפחד. לא מכאב, לא מכעס, לא מעצב- מפחד. ואפילו לעצמי קשה להסביר ממה אני בדיוק פוחדת.

הפרידה הזאת אמורה לעשות לי משהו. לשנות אותי, לשנות לי את החיים, את הזווית ראייה,- אבל כלום. כאילו הכל רגיל ורק הפחד מלווה אותי כל שניה שעוברת.

לא בכיתי מאז הפרידה. אני רוצה לבכות. אני רוצה לבכות את כל מה שעצור בפנים, אני רוצה לבכות את כל הרגש. את כל הפחד אני רוצה לבכות החוצה. אני רק לא מוצאת את הזמן הנכון לעשות את זה.- בלילה אני עסוקה מידיי בלפחד לישון, וביום אני עסוקה בלפחד ולהמשיך לחיות בלעדייך. ואני לא יודעת איך לעצור את זה. זה לא בשליטתי. אני לא יודעת לעצור את עצמי מלעצור את עצמי. ואני לא חושבת שיש לזה עזרה. אני לא רואה בשיחות עם פסיכולוגים מועילות. לא רואה פתרון.

וגם הכתיבה לא ממש מועילה, כי אני לא מצליחה להוציא באמת את מה שאני מרגישה, וגם מה שאני כותבת לא מרוקן לי כלום מהרגש.

רק ציטוטים משירים שמדברים אליי ועליי עושים איתי נחת.

אני רוצה לבכות עכשיו וזה נראה לי מטומטם. עצם המעשה הזה נראה לי מטומטם. פתאום לרוקן את הרגש בבכי נראה לי מיותר.

כאילו יש לי דרך אחרת.

כאילו שאני חזקה.

ואני לא.

לפעמים אני עוברת ליד הגשר שבו היה הדייט הראשון שלנו. ותמיד שאני הולכת בו, כמו צל תמידי הזיכרון נגרר מחאוריי, כמו אבן גדולה על הלב. כמו הכאב, הפחד, העצב והפרידה.

זה מה שהשארת לי ממך. זיכרון של גשר.   ובא לי לבכות מזה......

אחרי עוד לילה שטוף אלכוהול ו-2 סטירות לפנים- (לא פיזי)- קמתי עכשיו וכולם עצבנים עליי.

ההורים- כי זה הלילה ה4 הרצוף שאני חוזרת הביתה ב7 בבוקר.

החברות/ החברים- כי הייתי צריכה לקום ולנסוע איתם לחוף בטבריה ולהביא מנגל. (ובסוף לא נסעו בגללי וסתם קמו בשעה 10 בבוקר אחרי 3 שעות שינה.

החברה- כי אתמול הייתי שיכורה מידיי ועייפה מידיי אז כל מה ששתיתי עלה לי לראש מהר מידיי,- ועשיתי מלא שטויות והתנשקתי שם עם איזה מישהי שעשתה לי עיניים כל הערב ובסוף באה איתי לדירה המעוצבת שלי. היא הייתה אבל כוסית אש וקראו לה מאיה. אפילו השם של כוסית אש.

אה,- וה-2 סטירות שקיבלתי לפנים,- זה אחת מהחברה ואחת ממישהי שהתנשקתי איתה גם אתמול ואז היא ראתה אותי עם המאיה הזאת. קלטווווו- היא קראה לי החוצה, (לא מאיה- השנייה- אין לי מושג אפילו איך קוראים לה.), נתנה לי שוט של ייגר, נישקה אותי ואמרה לי שאני זבל ואז החטיפה לי סטירה.- כאילו יא בתזונה, מה את ילדה??!

עד כאן, אני.

החולמת.

אני מחכה לחברה שלי שתבוא לאסוף אותי לצאת ללימה-לימה ומזה אין לי כוח. יצאתי אתמול עד השעה 8 וחצי בבוקר. כן, כן. בשעה 9 בבוקר נכנסתי למיטה ונרדמתי שעה וחצי, ואז קמתי לאכול את הארוחת חמץ האחרונה (מסורת משפחתית..), ואז כבר הייתי עם כל הבני דודים הקטנים שלי. קילחתי אותם, אירגנתי אותם יפה לחג, ואז הלכנו לסבתא להכנות אחרונות- ואז כבר בשעה 19:30 התחיל הליל סדר. יום עמוס, ועם מלא עבודה- ורק עם שעת שינה אחת. אני אומרת לכם, זה היה פאקינג קשה.

קיצר, חזרתי אתמול הביתה כ"כ מאוחר, כי המשטרה תפסה אותנו בדרך חזרה הביתה. היא עקבה אחרינו בת"א מאלנבי- בן יהודה עד למיונטיפיורי- כרמל. ואז בטעות בלי לשים לב חצינו באור אדום צומת. זה באמת היה בלי לשים לב. היינו פאקינג 4 בנות ברכב, חברה שלי נהגה (מסכנה היא בכתה מלאאא!), אני ישבתי לידה ועוד 2 חברות מאחורה, ואז "חצינו" את הרמזור האדום, למרות שאף אחת לא ראתה שזה היה אדום. גם בקנס שהביאו לה, אז רשום שעברנו באדום רציף, וזה לא הגיוני, כי היינו מאחורי מונית והיה עוד רכב מאחורינו. הזוי משהו,- לא?! ואותנו תפסו. קיצר, עשו לחברה שלי גם בדיקת ינשוף לראות אם היא שתויה ולמזלנו.....- הבדיקה יצאה תקינה.

קיצר, עוד חודשיים חפש"ש!!! ישששששש!!! עד  מתי  יולי 06?!?!?!   חם לי אש!!!!    (מה אני קשורה לעזאזל?!?!)

אז חזרתי הביתה, נכנסתי למיטה, ובשעה המסכנה הזאת הספקתי לחלום כל כךךךך הרבה...

חלמתי שוב את הסיוט שכתוב בכמה פוסטים לפני הפוסט הזה, וחלמתי משהו מזה מוזר..

חלמתי שאני רצה,אבל מזה רצה, רצה ריצת מוות באמצע יער, ונכנסים לי מלא קוצים לרגליים וזה לא כואב לי, זה רק מגרד לי, ואני מגרדת ואני רואה שיורד לי דם ואני לא יכולה להפסיק לגרד. ואני ממשיכה לרוץ ואני לא מצליחה לראות מה רודף אחריי. ואז שאני מאיטה את הריצה המטורפת, אני קולטת נחש ענק יורד מעץ מולי ואני לא מצליחה לעצור ואז קמתי!= מה שאומר שיש לי פנטזיות מיניות שלא הגשמתי.. (איך זה פאקינג הגיוני?!?!?!?!? עשיתי אורגיה! עשיתי שלישיה!- עם גבר וגם עם אישה! הייתי עם גבר ועם אישה במיטה! עשיתי מספיק קיצר..)

שיטטט!!! חברה שלי מצפצפת לי בחוץ!!!

טוב, נהיה בקשר, ביי בנתיים ואני מקווה שהסדר עבר על כולכם הכי פנאן שיש, ושהאפטר סדר שלכם יהיה מהנה ביותר!!!

קיצר, בסוף קמתי וראיתי שכל הגרליים שלי מלאות בעקיצות של יתושים מזדיינים בתחתתתת וזה מזה כואב לי!!!

עד כאן,

אני.

החולמת.

חג שמֵייייייייח לכל הבלוֹגרִים!!!!!

אוֹהבת אלמה   =]]]]]  

לפני שתקראו את ההמשך, חלמתי משהו מוזר שפשוט אין לו פירוש, אז זה מטריד.

חלמתי שאני שוכבת בשדה של פרחים צהובים, אדומים וסגולים ואני מוקסמת מהריח שעוטף אותי,- פתאום מגיע מעליי צל ענק ושאני פותחת את העיניים אני קולטת שדואה מעליי נשר עצוםםםם, והוא יורד מהשמיים לכיוון שלי, במהירות של הרוח, ומנסה לתקוף אותי. קמתי כולי מזיעה, רועדת מפחד. לא חזרתי לישון יום וחצי אחרי זה. 36 שעות הייתי ערה, ועוד במשמרות. מזל שלא שברתי שמירה ונרדמתי. עובדה- אני בבית!!!!

כמה פוסטים שכתבתי בבסיס כתוצאה מאותו סיוט. זה החזיר זיכרונות ישנים שממש לא רציתי לזכור.. אז את הסיוט אתם כבר יודעים.

"אז הבדיחה היא עליי. את רצית 2 דקות, אני נתתי את חיי."-

עברו חודשיים ואני לא מצליחה להוציא אותך ממני. ואני יותר חזקה מזה. אני שבעה ממחשבות עליך וזיכרונות. כל שיר שמזכיר אותך, יש לו את המשמעות שאני זוכרת שהייתה שלך.

אני רוצה לסגור הכל!..:.

רגליים- כי כמה סטוצים שיהיו לי, אני עדיין אצטרך לדמיין אותך כדי לגמור.

לב- כי כמה שאני אנסה לשכנע את עצמי שאת לא בשבילי, הוא תמיד ירצה את ליבך שוב לקשור.

רגש- כי את לימדת אותי מה משמעות המילה, ועכשיו, פשוט שכחתי אותה.

-

אני וחברות שלי סגרנו שבת, וזאת השבת האחרונה שאפשר לשתות אלכוהול עד שנגמר פסח, ולא עלינו למשמרות, אז החלטנו לשתות, לשתות, ונחשו מה החלטנו לעשות.!?- נכון!!! לשתות!!!!

שתינו ערק, שתינו וודקה, אני הבאתי ייגר. כל אחת שתתה לפחות 6 שוטים מכל דבר. היינו הפוכות. הקאנו את הנשמה.- אבל זאת הייתה המטרה. להוציא את כל הגועל שעושה לנו את הגוף כבד. שעושה לנו מועקה בגרון ולב חלש.

אז שהיינו שיכורות, שיחקנו פוקר סגנון לוס אנג'לס, ומי שהפסידה הייתה צריכה לענות על שאלה. עכשיו כל השאלות היו חייבות להיות על אהבה. (כל שישי זה נושא אחר.)

אז הפסדתי..  כן, כן באסה.. ושאלו אותי.. "אלמוג, איך את רואה את האהבה?"

לא הייתי צריכה לחשוב הרבה בשביל לענות:::

" אני רואה את האהבה כרחוב חד סטרי, כי אני לא יודעת מזו אהבה אחרת. חייתי את האהבה הזאת שנתיים. אני מאוכזבת מהאהבה.

אני רוצה אהבה אמיתית,- אהבה של חיוכים, אמת, כנות, ריחוף, רגישות, פתיחות, סיפוק, הבנה, תקשורת, שפת גוף, וכמובן שריבים- גם כדי להעריך את הטוב וגם כדי להכיר את הבנאדם שאיתי יותר טוב.  בקיצור בנות שלי, אני רוצה אהבה שאוהבת ומאוהבת בי......"

-

"גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע, כי אתה עימדי"

למרות כל מה שעברתי בחיים ואני עוד מיועדת לעבור, אני לא פוחדת לרגע. כי הקדוש ברוך הוא תמיד יהיה לצידי..

תודה לך אלוהים. על הכל.- על הטוב ועל הרע.

עד כאן,

אני.

החולמת.