שונאת את זה. שונאת שקוראים לי שרמוטה. זונה. שונאת. כי אני לא. אני לא הולכת עם כל אחד>< אם יש לי חבר ואני עושה איתו דברים אני זונה?! ואיתו.. טוב אני פשוט לא יכולה לעמוד בפניו. מה אני אעשה. וזה לא שזה כל אחד. עדיין הדברים שהיא אמרה מהדהדים לי בראש. "יא שרמוטה! מה את עושה לו היקי?!" אפשר לחשוב>< גם לי יש צרכים. ממש מעצבן אותי כי אם הייתי בן היו אומרים לי "איזה גבר גבר אתה". לבנות גם מותר להיות חרמניות לפעמים. וזה לא הופך אותן לשרמוטות. שמעתם?! אני לא שרמוטה! אז הקטע איתו עומד להפסיק כי בכל מקרה יש לו עכשיו חברה.. אבל מה אני יודעת, מה או מי יבוא מחר? ואני גם לא יודעת מה אני אעשה או לא אעשה איתו. אז אל תשפטו אותי. אנשים חושבים שהם מכירים אותי, שהם יודעים מי אני. אבל הם לא. ולמה בעצם? כי אני לא מספרת להם? כי אני לא מראה להם? אולי זה מה שעושה אותי כל כך בודדה? העובדה שאני לא נפתחת לאנשים ומראה להם מי ומה אני באמת. בטח יהיו כאלה שלא יאהבו את ה"אני" האמיתי אבל גם קשה לי להוציא אותו. גם ככה קוראים לי "מוזרה" "ילדותית" "תינוקת" "שרמוטה". אז אחרי שאני אראה להם את האני האמיתית אולי הם יתרחקו עוד יותר. ולא שאכפת לי מה סתם אנשים בבי"ס אומרים או חושבים עלי, אבל החברים <המעט> שיש לי כן חשובים לי. אני שומרת עליהם בתוך צמר גפן רק שלא יברחו. רק שלא יברחו לי=[
אני כבר לא יודעת כלום יותר. הפצע בלב שלי גדל וגדל. כל אחד שעובר עוזר לו לגדול ומונע ממנו להיסגר. לפחות עוד יומיים חופששששש! או לפחות בערך.
טוב עד פה להיום..
Me
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Bleeding girl