Just Me and My Life

אוף איזה חרא של חיים. כבר נמאס לי מהמצב רוח הזה. ונמאס לי להתבכיין כמו תינוקת. אנשים לא צריכים לדעת. כל מה שעובר לי בראש, לאף אחד אין מושג מה באמת עובר עלי. אמא ואבא לא יכולים לדעת, עדיף שגם ימשיכו לא לדעת. הילדים בכיתה גם אם הם שמים לב לא אכפת להם בכלל, ולמה שיהיה? אפילו לו לא סיפרתי הכול. כי איך אני יכולה, כשהוא בעצמו הסיבה לזה? אז אני ממשיכה לשמור בפנים, לדחוק את זה עמוק עמוק לקרקעית של הלב שלי, כמו שאני עושה בד"כ. אני מניחה שהפיצוץ יגיע בקרוב, כי הוא תמיד מגיע. אני רק רוצה לדעת שהוא יהיה בסדר, כל השאר לא חשוב. אני לא יודעת מה לכתוב יותר. הראש שלי מלא בזמזום ארוך שלא נותן לי לחשוב על כלום. אה וגם בצרחות של אחותי2 >.> היא כל כך מעצבנת בזמן האחרון. צורחת מכל דבר, פשוט כל דבר. כבר נהיה לי כאב ראש בגללה. לפעמים בא לי פשוט להעיף אותה מהחלון. יש לי מבחן בלשון מחר, ווהו. טוב קבעתי עם חברה להתכונן למבחן אחר הצהריים <או יותר נכון ילדה מהשכבה באה אלי בהפסקה ושאלה אם אני רוצה להתכונן איתה למבחן היום אז הסכמתי בידיעה שאם אני לא אסכים אני לא אתכונן בכלל > אז נקווה שאני לא אכשל._.

היי ידיד שלי התקשר<: נחמד מצידו.

עד כאן להיום

ביי