Just Me and My Life

אוקי כתבתי הרבה וזה נמחק|:

הרוע..><

אין לי כוח לכתוב שוב>.> טובנו בשבילכם..

יום קצת משוגע, המורה ללשון עבדה עלינו שיש בוחן פתע חח ואנחנו עבדנו על המורה להיסטוריה. היא אמרה "מי שהחומר לא מעניין אותו מוזמן לצאת!" אז יצאנו(:

ד"א הגעתי למסקנה שיהיה מסובך לדבר על האחיות שלי בלי להזכיר שמות כי שתיהן בנות ושתיהן קטנות ממני. ואז ברוב חוכמתי מצאתי פיתרוןD: אחות1= אחותי בת 14 ונורמאלית יחסית, אחות2= אחותי בת 8 קטנה ומעצבנת..

אוף כואב לי. שורף לי. בפנים. בגלל שרע לו ואני לא יכולה לעזור. אני לא יכולה לעשות כלום כדי שהוא ירגיש יותר טוב. זה משגע אותי. אני מוכנה לסבול הכול במקומו, שרק ירגיש טוב. והקטע שאני שוב מדחיקה את העובדה שהוא ממלא לי הרבה מהמחשבות. אני לא רוצה שוב לאהוב אותו. לא רוצה. אנחנו הידידים הכי טובים בעולם, אבל הוא לא יוכל לאהוב אותי אף פעם. הוא הבן אדם הכי קרוב אלי בכל העולם, אפילו אם הוא לא מרגיש ככה. אני כל כך דואגת לו. והוא לא מבין, הוא לא מבין שכל דבר שהוא עושה נחרט גם לי בבשר, ושורף לי פי 100.. אני כל כך רוצה שהוא יפסיק, אבל הוא לא מקשיב. אני כל כך מקווה שהוא יבין, אבל הוא לא. אם משהו רע יקרה לו אני אמות. שרק ישמור על עצמו.. כי בן אדם כמוהו לא מוצאים כל יום ואין לי שום כוונה להתחיל לחפש מחדש=[

עד לכאן להיום,

אני וחיי.